בממשלה נערכים להטיל גזירות כלכליות על הציבור. שלפתי את אחת הכותרות, שאומרת "גורמים באוצר: "משרד הביטחון מנהל מסע הפחדה נגד אזרחי ישראל". המערכה בין שני משרדי הממשלה מקיפה עשרות מיליארדים.
יחד עם זה, אומרים לנו, שהיקף ההון השחור בארץ עצום ואין יודע את היקפו האמיתי. משרד האוצר מגייס עוד מאות עובדים כדי להילחם בהון השחור ולגבות ממנו מסים. יש אופטימיסטים, שחושבים שגביית מס אמת עשויה אפילו לפתור את בעיית הגרעון בתקציב.
הידיעות הללו מזכירות לי את הראשון ביוני 1976. באותו יום הופיע הגליון הראשון של חוברת "הצילום" בעריכתי. בגליון הזה הייתה מכה קטנה לי, העורך, ולידידי יהודה טלמון, שהיה המו"ל. אז הוא היה סטודנט והיום עורך דין ויו"ר לה"ב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל).
במשך שבועות רבים עבדנו והכנו את המגזין לחובבי הצילום ובדפוס כבר הייתה מוכנה החוברת לכריכה ולהפצה לחנויות ו... בום. משרד האוצר החליט להטיל מס ערך מוסף בשיעור של 8%. על גב החוברת הודפס המחיר - 7 ל"י ולא יכולנו להטיל את המע"מ החדש על הצרכן, כפי שחייב החוק. כך ספגנו בחוברת הראשונה עוד 8% הוצאות. רק בחוברת השניה יכולנו להדפיס את המחיר המלא.
נזכרתי בחוברת "הצילום", כי בצמוד להטלת המע"מ, הציע האוצר "סוכריה" לתושבי המדינה. מי שיאסוף קבלות וישלח לאוצר, ישתתף בהגרלה ויזכה בסכום השווה לקבלות ששלח. בלי קשר למיזם הפרטי החדש, נרתמה כל המשפחה שלי למיזם הציבורי והתחלנו לאסוף קבלות. בתום המבצע המשפחתי זכינו ב-5,000 ל"י.
חזרה לשיטה השטותית
משרד האוצר, הקמצן של המדינה, הפסיק את המבצע אחרי חודשים אחדים, כאשר נראה היה שהציבור התרגל למע"מ והבין את נחיצותו. אנשי האוצר קיוו להביא למהפך בשיטות ההתחמקות של עסקים מסויימים, שעשו מלאכתם "בלי קבלות". לא רק המס הזעום היה חשוב, זאת הייתה דרך לגבות גם מס הכנסה על ההכנסות ה"שחורות" וזה היה הרבה יותר מן המע"מ.
אני קורא למשרד האוצר לחזור אל השיטה השטותית ולהציע פרסים. חשבונית הפרס עשויה להקטין את הפיתוי לשלם במזומן, לשלם בלי קבלה.
יהודה טלמון הציץ לי מעבר לכתף והעיר: "לצערי זה לא באמת הפתרון. הפתרון הוא לעשות את מה שצריך ולא את מה שקל - להשית חובת דיווח כללי, להיכנס למקומות בהם אין דריסת רגל לאנשי רשות המיסים ואנשי החוק בכלל (שווקים , מגזר מיעוטים ועוד), להפסיק עם כל הפטורים המצחיקים ולאכוף את החוק.
"אבל זה רק במדינת אוטופיה ולא במדינת קומבינה", סיכם.
אבל הפרסים הם דרך. דרך שהממשלה איננה נוקטת בה כבר הרבה שנים! זו דרך להסביר לאזרח, לשתף אותו גם להילחם בקומבינה.
אינני משלה את עצמי שפרסים קטנים יעשו מהפכה, אבל הם יתרמו לכך שהציבור יחזור לבקש קבלה, והציבור יבין שכאשר משקרים את המדינה בהעלמת מס, משקרים גם אותו. כיום אנחנו חיים במדינת קומבינה. קומבינה, צר לי, היא שקר. הונאת מישהו אחר, הטעייה, תמרון ומה שאתם לא רוצים. לא רוצים תרתי משמע. אנחנו חיים במדינה שקצת לבלף זה לא עבירה. אולי חשבונית הפרס תתרום גם משהו לנקיון הציבורי.
שר האוצר שלנו הוא פילוסוף. בוויקיפדיה כתוב שפילוסופיה עוסקת במוסר ואילו שר האוצר שלנו מציע לנו שיטת מס של "פטישים".
שוקק, נגד הנורמה הישראלית, לא-מסוגלים, הנאה, לא התרגלו, חתרן מלהג והחומר הנכון 
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
