כן, אבל בשנה העשירית לקיומה ב-4.8.1958 העיתון ידיעות אחרונות, טרם היותו "העיתון של המדינה", יצא במהדורה מיוחדת בשעת ליל מאוחרת רק כדי לבשר לעם ישראל, כי בחידון התנ"ך הארצי, שנערך באותו יום בבנייני האומה בנוכחותו הפעילה של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, זכה עמוס חכם, צעיר כבן שלושים, פקיד זוטר בבית ספר לעיוורים בירושלים.

שבועון - שהשער האחורי שלו תמיד מכר תמונות של נערות זוהר, והשער הראשי שלו גויס תמיד למערכה נחושה, לעתים מאוד בוטה ואלימה מילולית, נגד כל מה שמייצג שלטון מפא"י - חרג מכל מה שאפיין אותו, והקדיש גיליון שלם רק לאיש השנה - עמוס חכם. היה זה השבועון "העולם הזה" בעריכת אורי אבנרי ושלום כהן.

ב-4.8.1958 מדינה שלמה הייתה מרותקת למקלטי הרדיו, שהיה צורך גם להלום בהם מדי פעם בכף היד במיוחד על מסגרת העץ כדי לשפר קליטה. מדינה שלמה הייתה מרותקת לחידון התנ"ך שהועבר בשידור רדיו ישיר ב"קול ישראל" מבנייני האומה בירושלים. היה זה בעידן של טרם טלוויזיה.

מדינה שלמה עצרה נשימתה והתפלאה משטף תשובות מדויקות שנתן אדם כבד פה, שמאוחר יותר הסתבר, כי הוא מתקשה בדיבור ויש לו נכות קשה בידו עקב תאונה מצערת, שפקדה אותו בילדותו. היה זה עמוס חכם, שכבדות הלשון התגמדה לה, כאילו לא הייתה, לנוכח שטף זורם של מובאות מדויקות בתשובותיו מלוות בתובנות מקוריות של למדן חכם.

אי-אפשר היה שלא להתפעל מאוקיינוס של פסוקים זורמים בעל פה מפיו כנחשול גואה היישר מספר הספרים כאילו היה ספר פתוח. כל תשובה לוותה בפרץ קולח ממעיין שופע של ציטוטים מדויקים כולל מראי מקום ופרשנות, המציינים במדויק את שם הספר, הפרק והפסוק. מעיין שופע העונה לשם עמוס חכם.

ההתרגשות של 4.8.1958 חזרה על עצמה ב-19 באוגוסט, כשהמוני אזרחים היו מרותקים למכשירי הרדיו, והאזינו הפעם לחידון התנ"ך העולמי, בו ניצב עמוס חכם, כחתן התנ"ך של ישראל . הוא עלה על כל מתחריו מהתפוצות בכמה דרגות.

ילדות קשה מנשוא

הזכיות בחידון התנ"ך הארצי והעולמי היו פיצוי על ילדות קשה מנשוא וחיי עוני מזוויעים, שהיו מנת חלקו של עמוס חכם. פיצוי על חיים של ילד, שמימיו לא הלך לבית הספר, כי הוריו חששו לחשוף אותו לחיצי לעג של ילדים עקב היותו כבד פה וסובל מנכות בידו.

ההורים נטלו על עצמם אחריות לשקוד על לימודי בנם בין כתלי הבית. משימה שהייתה קשה יותר ויותר אחרי פטירתה של האם, כשהאב דואג לקיום של התא המשפחתי הקטן - אב ובנו היחיד.

פטירתו הפתאומית של האב זרקה את עמוס חכם למלחמת קיום קשה מנשוא. הילד שגדל בבדידות, מנותק לחלוטין מחיי חברה של בני גילו, נדרש כבחור צעיר למלחמה קיומית ללחם יומו.

לפרנסתו עבד עמוס חכם כפקיד זוטר בבית ספר לעיוורים. התמורה לעבודה הייתה בקבלת ארוחות ודמי כיס. הפיצוי היחיד שהיה לו זו השקידה על לימודי התנ"ך. בדרך מקרה הגיע לחידון התנ"ך, כשהוא כבר כבן שלושים, אך לא בדרך מקרה הוא זכה לכתר תורה ששינה את כל מהלך חייו.

הנער, שהיה מכונס ב-ד' אמות של חדר דל עני בחומר ועשיר ברוח, הצליח אחרי הזכייה בחידון התנ"ך לפרוץ מעגלים, כשהוא זוכה גם לתמיכה חומרית הולמת ממוסדות המדינה.

כשחצה את גיל שלושים החל ללמוד לבחינות בגרות. נכנס לשערי האקדמיה ומהר מאוד עלה בסולם הדרגות וקיבל תואר של ד"ר במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת ירושלים. זכה למעמד של חוקר בכיר כשהוא משאיר אחריו תרומה מחקרית רבת ערך לכל שוחרי הספרות המקראית.

ב-2 באוגוסט השנה בהיותו בן 91 נפטר עמוס חכם. יהי זכרו ברוך.