הערב הגבת לשאלה שהופנתה אליך בעניין התערבותו של נתניהו בתיק ההשקעות האישי שלו – כאילו והוא יודע דברים שאנחנו לא.
מר אברמוביץ', אינני מוכיח אותך, אלא מוכיח דרכך את עליבותה הידועה לשימצה של התקשורת הישראלית.
ענית: "בד"כ אין אנו מפספסים כמעט דבר ועניין כדי לחפש אחרי נתניהו ולבקר אותו. אבל הנבירה בתיק ההשקעות ממש לא לעניין".
אני בהחלט מסכים עם הבהרתך בנדון.
אבל...
ראה לאן הגענו עם כל הביקורת העיתונאית שלך ושל חבריך, ויהיו באיזה ערוץ תקשורתי אשר יהיו: הכלבים נובחים ושיירת ראש הממשלה עוברת, מצפצפת, ויותר מזה.
אתה יודע היכן רואים (ולא רק שומעים) את ציניות דבריך ואפילו צביעותם?!
בראיונות שאתם עורכים לראש הממשלה, והכל תוך נבירה אינטנסיבית ותירוצים מכאן ועד הודעה חדשה למציאת הזדמנות חגיגית "כדי להביא דבריו לידיעת הציבור".
הכל הופך להיות כל כך נעים, לבבי, כמעט רומנטי. שולחים אליו את המראיינת המחונחנת
יונית לוי, ובנס היא לא נמרחת על הריצפה תוך עפעוף ריסיה לכל עבר.
לזה אתם קוראים עיתונות בישראל?
לזה אתם קוראים תקשורת מקצועית?
לבלבל לנו את המח שכאילו אתם מביאים לציבור תחקירים מסמרי שיער כנגד תפקודו הלקוי של ראש הממשלה?!... אז איך זה מיד לרוץ אחריו ולשמוע שראש עיריית ירושלים מתחנחן גם הוא אל הוד רוממותו, ומקריא לו את תעודת כיתה ו'.
כמה מרגש.
עכשיו אנו מוכנים לעוד מכות וגזירות, וככל שירבה, כך נרכין את הראש בפני הסבריו של
אמנון אברמוביץ' וחבריו העיתונאים שבסה"כ ראש הממשלה אדם נחמד.
