ראש הממשלה, זהירות!

נוכח הבחירות בישראל באביב 2013, למרות שלא רע להחליף ממשל פעם בקדנציה-שתיים, כלל זה אינו יאה לנו בעת הזו. שבענו די מממשלות חסרות אחריות כלכלית, נרפות לנוכח מחלקת המדינה של ארה"ב והבית הלבן או לוקות בוותרנות-יתר אל מול הרשות הפלשתינית והקוורטט.

בנימין נתניהו ראוי לקרדיט עצום על פועלו המוצלח והעקבי בניהול עניינם אלה, החשובים במיוחד עכשיו, רגע לפני מערכת הבחירות באמריקה שעתידה לחרוץ גורלות ולשנות סדרי עולם ורגע לפני הגעת הקונפליקט עם אירן לשלב מיצוי האופציות. אין במחוזותינו אדם המסוגל להוביל את מדינת ישראל בשעה הרת-גורל זו טוב ממנו. אך אם ימשיך במתווה הציבורי שבו הוא הולך, עלול הציבור למאוס בו ולהביא עלינו ממשלת עוועים בניהולם של יאיר לפיד, שאול מופז וציפי לבני. עמים גדולים וחכמים שגו כששעו להבטחות ותקוות שוא.

כתם העובש העיקרי בהתנהלות נתניהו סובב סביב הנטל שהציבור החרדי אינו נושא בו. אומנם בנושא טעון זה רב המרכיב התדמיתי, אך ביסודו גרעינים אמיתיים מהותיים, החוצים את קווי התזמור הפוליטי או את הסלידה ה"חרדופובית" של חלק מהחילוניים. אלה עלולים להפוך את התמיכה שלה זכה נתניהו בשנים האחרונות בכישלון צורב באביב. נראה כי נתניהו עצמו יכול לספוג מפלה כזו, אבל ספק אם עם ישראל יכול להרשות לעצמו ניסוי כושל עכשיו.

לדוגמה, אי-אפשר להחביא מתחת לשטיח את העלות הישירה בת 8 עד 10 מיליארד שקל בשנה שמשלם הציבור כמשכורת לחמש רבבות אברכים בקירוב נהרגים בעל כורחם באוהלה של תורה. אין זה סוד שרובם המכריע יכולים לעבוד, לפרנס את משפחותיהם ולהקל את נטל המס של האוכלוסיה העובדת.

למשל, אין להתעלם מכך שהאוכלוסיות החלשות ביותר בתחום החינוך הכללי והזכאות לתעודות בגרות הן בית"ר עילית ובני-ברק - אוכלוסיות שבהן הן הישיבות והן הדיור מסובסדים באופן מסיבי על-ידי המדינה. כשל חינוכי במקצועות הליבה מנציח את הרחקתם העתידי ממעגל העבודה, התרומה למשק והחלוקה בנטל המס. זאת, מהטעם שלימודי קודש בהיעדר לימוד בעל פוטנציאל תעסוקה מקטין מאוד את הסיכוי להשתלב בה, ודאי ברמת השתכרות שיש בה כדי לפרנס משפחות עניפות. מרגיזה במיוחד העובדה שאוכלוסיה חרדית זו מוכשרת ומסוגלת להישגים מפליגים אילו רק רצתה בכך. העובדה המצערת כי חלק (אומנם לא כבד תקציבית) מן הלימודים במוסדות האקדמיים המסובסדים אף הוא בלתי קונסטרוקטיבי אינה מגרשת את הבושה אלא רק מחמירה את המצב.

עוד נוסיף כי נתניהו נתפס כמי שמִמסמס את האפשרות לנצל את תפוגתו של חוק טל ליצירת חלוקה יותר שוויונית של נטל שירות-הביטחון והשירות הלאומי. את התדמית המפוקפקת הזו הרוויח ראש הממשלה ביושר, והוא עלול לשלם את מחירה הפוליטי.

ראש הממשלה שוגה כשהוא מפלה לטובה ציבור חרדי שיתמוך בו כגוש מונוליטי אך אינטרסנטי. אל לו לשכוח שכור מחצבתו הוא המגזרים היצרניים, המשרתים בצבא הסדיר ובמילואים, משלמים מס שעולה ותופח, וחיים במדינה שיוקר המחייה בה מן הגבוהים בעולם שאינו תמיד מוצדק או הכרחי. מגזרים אלה עלולים לשגות, כפי שקרה כבר בעבר, כמו שיקול דעת המוטעה שהביא להפסדו של יצחק שמיר בבחירות 1992, ולהמיר את השלטון היציב ובעל ההישגים במעין הבטחה נבובה. אף ציבור אינו אוהב להרגיש כעדת פראיירים ופרות חולבות.

גם לא יעזרו התירוצים בסגנון "צריך לנהל כלכלת מלחמה".
עכשיו יש לדאוג שממשלת ישראל הבאה תבוא עלינו לטובה, לא למפולת.