ספר חדש-ישן שיצא השנה צד את עיני ולא במקרה. תחת הכותרת "בודד בדמשק" מסופר שוב סיפורו ("ועם תוספות"...) של המרגל הישראלי המנוח שנתלה בדמשק ב-18 במאי 1965. הספר הקודם יצא בשנת 1986 והנה הפצע נפתח מחדש. הרבה שאלות ותהיות מעלה פרשת
אלי כהן הי"ד וגם עיתוי פרסום הספר שוב מעלה שאלות ותהיות.
לא מעט טענות העלו בני משפחתו ויקיריו של המנוח, וביניהן מדוע מיד לאחר השידורים לישראל - מצד המנוח, פורסמו שידורים אלה ברדיו הישראלי? שאלה אחרת הייתה מדוע לאחר שכהן חשף בפני מפעיליו את החשש שנחשף, דחפוהו הללו שוב לצאת לדמשק? ולמשפחה הקרובה בכלל הייתה טענה אחרת: מדוע דאג המוסד לפטר את אלי כהן ממקום עבודתו (ב"משביר המרכזי"), רק כדי לאלצו לשרתם כמרגל בסוריה?
הגרסה הרשמית של המוסד ושל הספר היא שכהן פעל כבודד בדמשק אך קריאת הספר מעלה שאלה חדשה: אם כהן פעל באופן בודד בדמשק, מנין יודע הכותב (שמואל שגב - "איש המודיעין") את כל פרטי התככים, השמות וחייו הפרטיים של המנוח, שבוודאי לא פורטו עד כדי כך על-ידי המנוח עצמו למפעיליו? מכאן - או שהיה שם עוד סוכן (ולא יהודי דווקא...) או שהכל בדותות, כולל שאר סיפורי הספר. ולכך אגיע בהמשך.
ספר טיוח בהזמנת "גורמים ביטחוניים"? למרות כל טענות משפחת וקרובי המנוח כנגד היחס לאיש, הרי שהספר כלל אינו נוגע בהן. להפך, מהקריאה השוטפת והפשוטה עולה שספר זה בא לטהר את הממסד בישראל מכל אשמה - ועוד מכוונת, בעניין. כל האשמות הקרובים והעובדות שנכתבו בתקשורת - על חשיפתו של כהן על-ידי ישראל - אינן מתוארות בספר אלא במקום זאת נעשה לאיש מעין רצח אופי "מתקתק" והאשמה ללכידתו מוטלת עליו דווקא. כך למשל מסופר שהפסיכולוגים טענו מלכתחילה כי האיש הוא הרפתקן ואין לסמוך עליו בעת לחץ. אם כך, מדוע גייסוהו?
במקום אותן עובדות ידועות על שידורי ידיעותיו בתקשורת הישראליות מעט זמן לאחר שהועברו על-ידי כהן, מופיע בספר המוטיב החוזר שכהן שידר בחופזה שוב ושוב למרות שמפעיליו ביקשו ממנו לא לעשות זאת בפזיזות. במקום העובדה שכהן טען - בחופשתו האחרונה בארץ - כי נחשף בדמשק וכי אינו רוצה לחזור, מספר המחבר (מ"קהיליית המודיעין") כי אלי כהן עצמו רצה לחזור לשם.
למי שמכיר מעט מהפרשה, ברור מיד כי זהו ספר המעורר תחושות כספר טיוח בהזמנת "גורמים ביטחוניים". דוגמה להיות הספר חשוד כ"מסביר מטעם" היא בהתמודדות המחבר עם פיטוריו הכפייתיים של כהן מעבודתו - כדי שיגויס. הנושא הובא שוב ושוב לעיתונות כעובדה על-ידי בני המשפחה. ואילו המחבר אומנם נוגע בטענה הזו, אך מיד מכחישה וכותב "לא נכון", אך ללא שום הסבר הפוך והגיוני.
סיפורי מעשיות מכוערים על כהן המהדורה הנוספת יצאה לא במקרה בשנה זו (2012), משום שעד 2010 העיתונות הביאה שוב ושוב את המירמורים של בני משפחת כהן ובראשם האישה נדיה, האח המנוח מוריס והבת הבכירה, שתחיה, הפסיכולוגית צופיה בן דור.
סיפור אחד ממחיש כי בין הספר לעובדות המשפחתיות של משפחת כהן יש הבדל. זאת אנו מוצאים בסיפור על סצנת חזרתו של אלי כהן לישראל - באחת מחופשותיו. בעוד שהילדה הבכירה - צופיה, זוכרת כי משכה לאביה את המעיל ואז זיהה אותה והרימה על כתפיו מתוך הסכמתה (הזיכרון פורסם בשנת 2010) הרי שהמחבר מספר סיפור שונה, ובו אלי כהן ניגש להרים את בתו הבכירה אך זו סירבה בטענה כי "אתה לא אבא שלי".
אין ספק שלא במקרה יש שוני בסיפורים הללו. הספר מוגש כמו "נשיקת המוות של המאפיה". בצד מחמאות למרגל, הרי שבאותה נשימה מתואר הלה כמי שמשפחתו אינה בראש מעייניו, כמי שהרס המשפחה נופל עליו (ולא על המוסד למשל...) וכמי שהיה ניכור בינו לילדיו גם כשהכירם ואין משבר המשפחה תלוי בחשיפתו.
אחד הדברים המכוערים הנעשים בספר לאיש הזה - שאיננו יכול להתגונן לאחר מותו - הוא עניין סיפורי רכילות מרושעים על התהוללויותיו, על נשים רבות בחייו הכפולים ועל "נשפי החשק" שערך ביוזמתו בדמשק. לכותב אין טאקט ומצפון. לא הייתי רוצה להיות בעורם של נדיה והילדים כשהם קוראים זוהמה כזו על ראש המשפחה. איזה טעם יש עוד למילה "גיבור" כשהם קוראים דברי חילול כבודו של האיש בחיי האישות הכפולים שלו?! ברור שמישהו כאן רצה לגמד את דמותו של כהן הי"ד כדי להרחיק מעצמו את האחריות למחדל לכידתו.
סוכן נוסף ו"איש קש" אך כאן אני חוזר לרישא. מנין לשגב, למוסד ולכל גורם אחר בישראל פרטים אישיים כה רבים שבוודאי לא סופרו להם על-ידי המנוח? מכאן - או שהכתיבה היא דמיון פורה או שבדמשק היה באותה תקופה מרגל ישראלי נוסף שאלי כהן נשלח רק כדי להטות את תשומת לב הסורים ממנו ולהתרכז באלי כהן במקום בסוכן האמיתי.
מספר עובדות מחזקות את הטענה כי לישראל היה שם סוכן אחד ויותר, וכהן לא היה "בודד". ראשית, המחבר עצמו מספר על סוכן יהודי נוסף שחי בעיר חלב וחזר בשלום לישראל, ואף ידע על קיומו של אלי כהן. יתרה מכך, באותה תקופה נתפסה רשת ריגול אמריקנית עם שני סוכנים סורים שהוצאו להורג. מסתמא שסוכן ערבי שורשי היה יעיל יותר מיהודי שהגיע כ"תייר אלמוני" מארגנטינה ועל בסיס זה גם עורר את חשדו של ראש הביון הסורי - אל סודייאני, עד שנתפס.
אך המחבר מביא עוד ידיעה תמוהה מאוד. לאחר לכידתו של כהן הציעה ישראל עסקה ש"אי-אפשר לסרב לה" ובה הציעה לסוריה - תמורת חייו של אלי כהן - מידע על הפיכה מתוכננת (שאומנם התרחשה במדויק שנה אחר-כך!) נגד הנשיא אמין אל-חאפז. אם אלי כהן היה "בודד" בסוריה, הרי שמידע כזה לעולם לא היה נודע לישראל.
מסתמא שאומנם היה עוד סוכן אחד לפחות, וכנראה ערבי, שממנו ידעו בישראל הכל, אך הפחד שייפול לידי הסורים, בימי ההפיכות הצבאיות התכופות (כמו שאירע למשל לארה"ב), הביא את ישראל למצוא "איש קש" שימשוך את תשומת הלב הסורית. אם כך היו הדברים, הרי שקל יותר להבין את כל ה"פאשלות" שעשתה ישראל בחשיפתו של כהן.
מחיר ה"תהילה" וועדת חקירה בעבר שמעתי מיהודי יוצא סוריה - שהיו לו יד ורגל בביטחון הישראלי - כי אלי כהן ושכמותו (סוכנים אחרים בארצות ערב) הפחידו את הפוליטיקאים בישראל (אז הכל היה בידי מפא"י ההיסטורית והאירופית) שעם חזרתם לישראל הם עלולים לתפוס את הגה השלטון לא מעט בזכות מוצאם המזרחי ו"שפשופם" בפוליטיקה הערבית. אך הכל הוא כמובן בערבון מוגבל.
חבל וכואב שאדם כאלי כהן אולץ להישלח לסכנה הסורית במקום לעבוד כחשבונאי ב"משביר המרכזי" ולגדל משפחה לתפארת. האלמנה הדואבת והיתומים האומללים נשאו את מחיר ה"תהילה", והספר של שגב הוא בעצם תקיעת מסמר כואב נוסף בארון המתים המדמם של משפחת כהן. כדי שבעתיד ייפסק מעגל כאוב זה, הייתי מציע
ועדת חקירה בעניינו של המרגל שנתלה לאחר שנתפס באופן מוזר. לא רק שהסורים לא משחררים מידע בעניין, אלא גם הישראלים ממלאים פיהם מים.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
