עובדי ערוץ 10 ותומכיהם בתקשורת בגיבוי סוללה רחבה של פוליטיקאים, מנהלים מסע יחצני כדי שהממשלה תפרוס את חובותיו של הערוץ. ערוץ 10 חייב למדינה 53 מיליון ש"ח ולמרות דחיות חוזרות ונשנות לא עמדו בעליו בהתחייבות להחזרת החוב. הבעלים שמנהלי המאבק מצניעים את זהותם הם הטייקונים
יוסי מימן, ארנון מילצ'ן ו
רון לאודר, שהונם עולה פי כמה על סכום החוב.
לו היה אזרח מן השורה חייב אפילו אחוז אחד מן הסכום היו מעקלים את נכסיו ללא כל היסוס, לא ברור מדוע דווקא מיליונרים אלו זכו ליחס מועדף. ערוץ 10 הינו עסק פרטי כושל מיום הקמתו. לו היה מדובר בעסק רגיל היו בעליו סוגרים אותו מזמן, אך מכיוון שמדובר בערוץ תקשורת חשבו הבעלים, כנראה, כי הממשלה לא תעז לחלוט הערבויות. נוכח ההתגייסות המאסיבית של התקשורת ופוליטיקאים שונים להצלת הערוץ, נראה שצדקו בהערכתם.
קל לגייס תומכים למאבק המתנהל תחת הסיסמה הדמגוגית של "מאבק למען חופש העיתונות והדמוקרטיה". אך בימים אלו של ריבוי אתרי אינטרנט וערוצים דיגיטליים, מגוחך לדבר על פגיעה בחופש העיתונות והעלמת מידע. מי שכן מעלימים מידע, הם מנהלי המאבק ותומכיהם בתקשורת, המסתירים את גובה משכורות העתק שמקבלים בכירי הערוץ ואת העובדה שנחשפה באתר News1, כי ערוץ 10 משלם מדי חודש כמיליון ש"ח לחברה בבעלות
רפי רשף בגין הגשת תוכנית בשעה 17:00. האם על הממשלה לתמוך בערוץ המתנהל בצורה שערורייתית כזו? ראוי היה שבעלי הערוץ יבצעו תוכנית הבראה וקיצוצים, לפני שהם פונים לדחיית הפירעון.
כמו פועל בפריפריה מגוחכת ומקוממת העובדה, שעובדי הערוץ משווים את עצמם לפועלי "פניציה" ומפעלים יצרניים אחרים הנמצאים בפריפריה. רוב עובדי הערוץ הם אנשים משכילים צעירים היכולים לעשות הסבה מקצועית, בניגוד לפועלי הייצור בפריפריה, שלרובם אין מקצוע מוגדר ויתקשו מאד למצוא תעסוקה אחרת, במיוחד מכיוון שחלק גדול מהם בגיל מתקדם.
בתקשורת מציגים את דרישת הממשלה לחילוט הערבויות כנקמה על התחקירים נגדו,אך מנגד אפשר לשאול האם המשאבים הרבים שהוקדשו בערוץ לתחקירים על התנהלותו הפרטית של נתניהו נובעים רק מייצר חשיפה עיתונאי, או שמא למישהו מבעלי העיתון יש אינטרס בהפלתו של נתניהו מטעמים כלכליים שאיננו מודעים להם?
לסיכום צריך לזכור כי כל סיוע לערוץ יהיה מתקציב המדינה ועל חשבון האזרחים, ולכן המאבק למען ערוץ 10 הוא מאבק למען בעלי הערוץ הטייקונים, שאולי עוד מעט יארגנו להם גם שידורי התרמה.