תלות מוחלטת בארצות הברית

יתכן שהשורות שלהלן ירגיזו כמה "פטריוטים" מושבעים שאינם משלימים עם העובדות והם מנסים ליצור מצג שווא של מציאות חדשה.

היחסים הבילטרליים בין ישראל לבין ארה"ב ידעו עליות ומורדות, מאז 1948 ועד היום. אין טעם לסקור בפירוט את תולדות היחסים. רבים וטובים עשו זאת בעבודות מחקר מצוינות העומדות לרשות הרבים. ראוי מאוד שהציבור הרחב יעיין באותם מקורות וייווכח עד כמה ישראל תלויה בארה"ב. יהיו אשר יטענו שישראל משלמת מחיר כבד על כך. ישנם אמריקנים רבים, כולל פוליטיקאים ופקידים בכירים, הרואים בישראל נטל. למרבה המזל, אלה אינם מהווים רוב. אחד המרכיבים החשובים ביותר בביטחון הלאומי של ישראל הוא מרכיב היחסים המיוחדים עם ארה"ב. ליחסים אלה ישנו היבט אסטרטגי מן המעלה הראשונה.

באחד מניירות העבודה של "כנס הרצליה" העוסק מזה שתיים-עשרה שנים בהיבטים השונים של הביטחון הלאומי, נכתב כך: "היחסים המיוחדים עם ארצות-הברית הם מרכיב קיומי מכונן במצבה האסטרטגי של ישראל. עם זאת, מאז אמצע שנות השמונים לא חל שינוי מהותי במציאות הקשרים האלה מבחינת מרכיביהם המעשיים: לא ברמת הסיוע (שאפילו נשחקה מבחינה ריאלית, כאשר לצד הסיוע צבאי הגדול יותר, קטן הסיוע הכולל) וגם לא מבחינת הפרמטרים של הדו-שיח השוטף, במסגרות השונות שלו. יחסים מיוחדים אלה הם בעלי יסודות איתנים מאוד, ומעטים הם הנושאים בחוויה האמריקנית בת-זמננו שיש לגביהם אחדות גדולה כמו לגבי עומק הגיבוי לישראל. אך המציאות המשתנה במזרח התיכון והשסע העמוק שנחשף בבחירות האחרונות בארצות-הברית מחייבים לפחות תחזוקה שוטפת וטיפול מתמיד בשורשים ובענפים של היחסים המיוחדים."

חייבים לטפח

דברים אלה חייבים להיות נר לרגלי הקברניטים בישראל. התנגחות ישירה בממשל האמריקני עלולה להסיט את היחסים ממסלולם, והנפגעת העיקרית תהיה ישראל. ועוד ציטוט מניירות העמדה של כנסת הרצליה: "לנוכח האיומים והאתגרים צריכה ישראל לפעול לשדרוג קשריה עם מוקדי העוצמה העולמיים. מבחינתה של ישראל, היחסים המיוחדים עם ארצות-הברית הם מרכיב קיומי בעוצמתה, המחייב טיפוח רצוף. ישראל יכולה לפעול לשדרוג רשמי של יחסים אלה לרמה של ברית הגנה, או לחלופין לפתח מערכות יחסים רחבות יותר של משולשים אסטרטגיים, שבמסגרתם ישראל, ארצות-הברית ומדינה נוספת יעלו תרומה לאיזון האסטרטגי האזורי."

ממשל אובמה נתפס בקרב הישראלים כעוין מאוד את ישראל. זו טעות לחשוב כך. העימות בין ממשל אובמה לבין ישראל נובע מהבדלי גישה לגבי יחסיה של ישראל עם העולם הערבי כחלק ממהלך אסטרטגי כולל של ארה"ב. גם בסוגיה האירנית ניתן להגיע להבנות עם הממשל האמריקני שהצהיר, יותר מפעם אחת, שלא ישלים עם אירן גרעינית והוא ערב לביטחונה וקיומה של ישראל. זאת ועוד; בתקופת ממשל אובמה הסיוע הביטחוני לישראל הוא ללא תקדים. אין צורך לפרט מה ישראל קיבלה מארה"ב. נסתפק בלומר שכמויות הנשק והמערכות המתקדמות עולות על כל מה שישראל קיבלה בעבר. האם ישראל יכלה לוותר על כל אלה עת שהיא מתכוננת למערכה כלפי אירן? התשובה נהירה לכל בר דעת.

השינויים הגיאופוליטיים והאסטרטגיים באזורינו עמוקים ביותר. אין לדעת מה תהיה דרכה של מצרים תחת הנהגת מורסי והאחים המוסלמים. תלותה הכלכלית של מצרים בארה"ב גדולה מאוד. אין סבירות שבטווח הנראה לעין, מצרים תוכל לוותר על העזרה האמריקנית. זהו מנוף חשוב מאוד עבור ארה"ב להשפיע על תחזוקת היחסים הקיימים בין ישראל למצרים. סוריה היא נעלם משמעותי. לא כדאי לחזות את התוצאה הסופית. יחד עם זאת, האיומים הסוריים האובייקטיביים גדולים. נושא מאגרי הנשק הבלתי קונבנציונלי מטריד מאוד את ישראל. ארה"ב ומערב אירופה הצהירו שלא יתנו יד לשימוש בנשק זה. מבחינתה של ישראל זו הבטחה שלא תסולא בפז.

ההשקעות האמריקניות בתעשיות הביטחוניות בישראל, שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בייצור מערכות נשק מתקדמות וכד', אינם בטלים בחשיבותם. גם הסיוע האזרחי, על-אף צמצומו על חשבון הסיוע הצבאי, גם הוא אינו בלתי חשוב לישראל.

בצדק ראש הממשלה כועס על כינוס המדינות הבלתי מזדהות בטהרן שבה השתתפו נציגים מ-120 מדינות, כולל מזכ"ל האו"ם. זהו המחיר שישראל משלמת עבור מדיניותה, גם אם אנו אוהבים זאת או לאו. ארה"ב היא כמעט המעצמה היחידה אשר מסוגלת להשפיע על מוסדות האו"ם בצורה גורפת. לישראל אינטרס מובהק שארה"ב תסכל כל ניסיון להביך אותה.

תלותה של ישראל בארה"ב היא מוחלטת. ישראל רשאית לפעול לפי מיטב הבנתה ולהגן על עצמה. אין זאת אומרת שניתן לעשות זאת ללא עזרתה של ארה"ב.