תהיה שנת תשע"ג שנה ללא שנאת זרים <br> <br>

אותם לחנים ואותן מלים שהופנו לעברנו העבריים - פליטי רעב, שמצאו מקלט במצרים, אנחנו מפנים לעברם של אריתראים וסודנים - פליטי רעב, שמצאו מקלט בישראל.

לעברנו במצרים הפנו את כתב האשמה "וּבְנֵי יִשְׁרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוֹ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלַא הָאָרֶץ אוֹתָם " (שמות א', 7), הם עלולים להיות מוקד של סיכון ביטחוני - "וְהָיָה כִּי תִּקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסָף גַּם הוּא עַל שׁוֹנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שם פסוק 10).

כנגד סכנה של אויב מסוכן מבפנים, כביכול, המצרים נקטו בסנקציות קשות למרר את חייהם של הזרים בעבודה קשה - " וַיַּעַבְדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל בְּפָרֶך ". (שם פסוק 13).

לעברנו במצרים הפנו את מלוא העוינות לנוכח "חוצפה" ו"עזות מצח" לקחת נשים מבנות מצרים. יוסף, בנו של יעקב, נושא לו אישה מצרייה טהורה וזכה, העונה לשם אסנת, והיא עוד מבנות האצולה הדתית המצרית, בתו של פוטי פרע כהן און (בראשית מ"ו 20) ומנישואים אלו עוד נולדו שני ילדים: אפרים ומנשה. אגב, נישואים מנוגדים לחלוטין להלכה המאוחרת.

מצער, שאותן אמירות, שהשמיעו לעברנו הזרים במצרים בתקופות מסוימות, מתוך ארבע מאות שנות שהותנו שם, אנחנו מפנים כלפי אחרים, שבדיוק באותן נסיבות שבהן אבותינו הגיעו למצרים, הזרים של היום מגיעים אלינו.

אני מברך את עצמנו לקראת שנת תשע"ג, שנצליח להשיל מתוכנו את רקמת העור של השנאה לאחר, שעטפה אותנו בשנת תשע"ב בעוצמות המסכנות את קיומנו כחברה יהודית.