מותר להנציח כשלון

עוד לא יבשה הדיו על כתבות מלחמת יום הכיפורים שהועלו בעיתונות הכתובה והאלקטרונית ויש כאלה המבקשים להפוך את המלחמה הנוראה ההיא לנצחון כביר ויוצאים במקהלה "ניצחנו יהודים ניצחנו".

איך ניצחנו ריבונו של עולם, כשבתי הקברות מלאו באחת ב-3,000 קברים נוספים של לוחמים תוך שלושה שבועות עקובים מדם. חלקם של הנופלים לא הספיק אפילו לקבע בתודעתו ממה נפגע ולומר "שמע ישראל" כשהשיב את נשמתו לבורא. חלקם של הנופלים ישב והשתזף במוצבים לאורך תעלת סואץ כאשר פגז מצרי ריסק את קרביהם. על מלחמת יום הכיפורים הארורה שמעו קורבנות לא מעטים של המלחמה בדיעבד, במקום המצאם כיום. אלה שנסו במלחמת ששת הימים למדו לפתע להילחם ולהפתיע. ועדיין יש האומרים ניצחנו!.

הנרטיב צריך להיות שונה

אם ניצחנו, האם אנו יכולים להחיל ניצחון כזה שוב? לא ולא. "נצחון" במלחמה דומה למלחמת יום הכיפורים כפי שהיא, הינה בגדר אבדון לעם היושב בציון. משה דיין שר הביטחון דאז ראה בעינו האחת את מה שאנו מסרבים להבין היום שנחלנו כישלון במלחמה ההיא. דבריו אם נאמרו או לא נאמרו או שהמשתמע מהם רבץ כעננה מעל ראשי המפקדים, על חורבן בית שלישי, יש להם בעיקר אחיזה במציאות דהיום. מלחמה בסדר גודל של מלחמת יום הכיפורים, אם חלילה תתחולל היום משמעה חורבן בית שלישי.

הסורים והמצרים או האירנים או שאר מריעין בישין אם יקומו עלינו ויפתיעו אותנו שוב, כפי שהפתיעו באוקטובר 73, הפעם הם לא יעצרו וימתינו. אז חיפה הייתה קרובה לטנקים הסורים, אך הם לא העזו להתקרב למתחם בתי הזיקוק המתנשא מחשש שהיהודים טמנו להם מלכודת, ואילו היום משלמדו אותנו, הם ישעטו קדימה ללא מורא. שום הפתעה לא תצפה להם אפילו לא במגרש הכדורגל בקריית אליעזר.

למען האתוס שלנו אנו חייבים להטמיע בזכרון הקולקטיבי את אלה שעמדו מול כוחות עדיפים פי כמה, ועצרו או ניסו לעצור את הפולשים בגופם. רפול, יאנוש, קהלני ואחרים צרובים בזכרון כלוחמים ללא חת במלחמה ההיא, אך אלמלא "בלם היד" שהפעילו הסורים בטנקים שלהם, בדקות הקריטיות, מי יודע מה היה עולה בגורלנו.

עם חייב לעצמו ולדורות הבאים אחריו לדעת לומר, כן יש מלחמות שבהם נחלנו כישלון. אחת כזו היא מלחמת יום הכיפורים. מותר להנציח כשלון כדי להשכיל ממנו. אם נאמר ניצחנו חרף ההפתעה, ננציח את תרבות הסמוך והחפיף. אם נאמר ניצחנו, נהיה שבויים שוב בקונספציה המטופשת של אז, שהערבים לא יעזו לתקוף אותנו. ואם יתקפו נדפוק אותם שוב כפי שדפקנו אז. הקונספציה המוטעית של ימים עברו, נולדה מקבעון מחשבתי ויהירות בלתי נסלחת של המנהיגים. כשדדו הרמטכ"ל אמר "נשבור להם את העצמות" זו הייתה משאלת לב לא הבטחה. מספר ההרוגים בעת אמירתו זו היה כה גבוה שנאלץ לחשוק שפתיים ולומר דברים שלא נאמרו קודם תוך כדי לחימה גם במלחמות שהנצחון לא הוטל בספק.

הנרטיב השגור צריך להיות שונה במקצת. אכן נחלנו כישלון מטלטל, אבל ניצלנו. להבא עלינו למנוע כישלון, כדי שלא נזדקק להינצל.