בין אירן לעזה - הפחד מהרתעה

טרור הטילים ממשיך לפגוע באזור הדרום ונראה שהשטח הוא שטח הפקר, שטח חסר "בעלות", שטח שלא שייך לאף מדינה ואף אחד לא מוכן או לא יכול להגן עליו. הטרור הזה מכה מתי שרק בא לו, ללא כל תגובה וללא כל הרתעה, וזאת בניגוד לכל היגיון, שכן מדינה צריכה לדעת להגן על תושביה ועל ריבונותה בכל מחיר, ובגלל שכושלת בכך, המצב נראה כפי שהוא נראה - הפקר.

יש אשר יטענו שהסיבה לחוסר התגובה היא ראייה אסטרטגית רחבה, הצורך להילחם באיום הקיומי מכיוון אירן בכל דרך ועל חשבון "איומים" אשר אינם "קיומיים". אותם אנשים טוענים בעצם כי תקיפה בעזה תסיט את דעת הקהל העולמית מטהרן לירושלים, ובמקום שהעולם יתמקד ויתקוף את אירן הוא יתקוף את ישראל. מהסיבה הזאת, על-פי טענתם, יש צורך להתאפק עד אשר האיום האירני יחלוף.

לדעתי, הטענה הזאת מוטעית ממספר סיבות:

(1) הבסיס של כל מדינה - איום קיומי או לא, מדינה צריכה לדעת להגן על אזרחיה ועל ריבונותה. זהו דבר בסיסי ביותר, שבמצב של היום לא מתקיים. כל נפילה של טיל היא בגדר פגיעה באזרחים ובריבונות, בגדר הכרזת מלחמה.

(2) איום על קיום נורמלי - אומנם לא מדובר באיום קיומי במובנו הרחב, אבל מדובר באיום על קיום אורח-חיים נורמלי לאוכלוסיה גדולה (שרק הולכת וגדלה, שכן טווח הרקטות הולך וגדל). הפגיעה באורח-החיים באה לידי ביטוי על-ידי פגיעה במערך לימודים סדיר, פגיעה במערך עבודה סדיר, פגיעה בתיירות ונופש סדירים וכולי. כל אלו ועוד הם פגיעה בכלכלה, ובנוסף לאלו יש את החרדה שהתושבים, ובעיקר הילדים, צריכים לחיות עימה.

(3) הרתעה - בסופו של דבר, כל רגע שהאויב יכול לירות עלינו באופן חופשי, וכל ירי שמתבצע ללא תגובה, שוחקים לנו את ההרתעה ומחזקים את הביטחון והחוסן של האויב. אם האויב יודע שהוא יכול לתקוף ולא תבוא תגובה, הוא יתקוף כי אין לו מה להפסיד, כי הוא יודע שלא תבוא תגובה הרסנית, שעולמו לא ייחרב; כי הוא יודע שישראל לא מגיבה, שישראל תבליג והוא יכול לעשות זאת שוב ושוב ושוב, והוא מצדו יכול רק לנצח, להרוג ולהפחיד, לשתק אוכלוסיה שלמה.

אספקט נוסף של ההרתעה נעוץ ביום הלחימה (אם תהיה, מול אירן). במידה שתהיה מלחמה מול אירן, עדיף לנו שהחזית העזתית תהיה מורתעת מלהגיב ולפגוע בנו. אם המצב לא יהיה כך, אם החזית הזאת לא תהיה מורתעת, אנחנו נראה לחימה גם מכיוונה - דבר שיגרום לצה"ל ליותר כאב ראש ולאזרחים פחות שקט. ובנוסף, אירן לא תרגיש מורתעת מאפשרות תקיפה של ישראל כל עוד היא רואה שישראל לא יכולה לתקוף אפילו את עזה הקטנה.

(4) התחזקות מסיבית של האויב - ככל שעובר הזמן וישראל לא תוקפת בעזה, האויב שם מתחזק בכלי נשק חדשים וביכולות חדשות, כפי שכבר היום יש לו יכולות שלא היו לו לפני כמה שנים בודדות. ישראל בעצם מעניקה לאויב זמן להתחזק ולהתחמש וכך, בעתיד, לא רק שהחזית העזתית לא תהיה מורתעת ומוחלשת, היא תהיה חזקה מאוד. אנחנו בונים לעצמנו גיהינום פרטי.

(5) העולם מול אירן - אינני מסכים עם המשוואה של "או עזה או אירן" ושל "כל העולם מקשה אחת". ישנן מדינות שתמיד יהיו בעד ישראל בפן האירני (ולא רק בו) ויש כאלו שלא. הסיבה לכך היא לאו-דווקא ישראל, אלא שירות האינטרס של העולם. אבל נשאיר את זה בצד ונניח לרגע שהמשוואה של "כל העולם מקשה אחת" ו"או עזה או אירן" נכונה מבחינת העולם - הגיע הזמן שישראל תדע לעשות דברים ללא אישור העולם. ישראל היא מדינה ריבונית ולא מדינה מסופחת של העולם.

מעבר לכך, על ישראל להסביר לעולם (במידה שלא עשתה זאת עד עכשיו) שאירן היא איום על כלל העולם ולא רק על ישראל, ואז העולם כבר ימשיך להילחם באירן בלי כל קשר אם יש תקיפה בעזה או לא. מה גם שבמידה שהעולם יחשוב שישראל "השתגעה" ומוכנה להגן על עצמה בכל מחיר ובכל מקום, ובמידה שיהיה בטוח שאם אירן לא תיעצר בדרכי "רוגע" ובסנקציות בלבד ישראל תתקוף, אז הוא יעשה הכל בשביל לעצור את אירן בלי שום קשר למה שקורה בישראל מסיבה פשוטה מאוד - הפחד ממלחמה שישראל תיזום אשר תגרור את שאר העולם. במילים אחרות - עזה לחוד ואירן לחוד.