אויבים עלייך סוריה נשיא סוריה
בשאר אסד מרבה לדבר על אויביו. בדבריו המשופעים בהזכרת האויבים, הוא מונה אותם אחד לאחד: המתקוממים בקרב בני עמו הם אויבים; כל מדינות ערב המתעבות את מעשי ההרג שכוחותיו מבצעים נגד עמו הם אויבים; הליגה הערבית היא אויב; מועצת הביטחון המקבלת החלטות נגדו שעליהן מטילה רוסיה וטו - היא אויב; טורקיה היא אויב; כל מדינות העולם, למעט רוסיה, אירן וסין הן אויב, וכמובן גם ישראל היא אויב.
מדוע בשאר כל כך מאוהב באויבים? זאת, משום שהוא מעוניין להופיע כגיבור הנלחם באויבים רבים ומנצח אותם. הוא עוסק בהתנגדות, במאבק מזויין ובמלחמות נגד האויבים. ואם יש כל כך הרבה אויבים, מוטל על העם לשתוק ולא להתקומם. זאת בהתאם לרוח הסיסמה שמאמץ המשטר הסורי זה יובל שנים: "אין קול העולה על קול המלחמה".
בשאר דומה לדון קישוט שהמציא את טחנת הרוח כאויב שבו הוא נלחם בחרב עשויה עץ. פתגם ערבי עתיק אומר: "אלף ידידים ולא אויב אחד", ואילו סיסמתו של המשטר הסורי אומרת: "אלף אויבים ולא ידיד אחד".
למה אינם מפגינים? הסרט הפוגע באיסלאם עשה שירות טוב לקנאים המוסלמיים - הסלפים, אל-קאעידה ושליטי אירן. הוא מספק להם את העילה לזעום, לשנוא, להשתולל, לשבור, לרסק ולהרוג. בכך מוצאים המפגינים פורקן לתיסכולם.
מי שמתבונן בטבח המתחולל בסוריה זה שנה ומחצה, שקצר עד כה למעלה מ-30 אלף הרוגים, והותיר מאות אלפי פליטים והרס כמחצית מבנייני המגורים ביעדים המותקפים, חייב לשאול מדוע העולם המוסלמי, ובמיוחד זה הערבי, אינו מפגין, אינו מתקומם ואינו מתגייס כדי לשים קץ לטבח ולהציל את העם הסורי המוסלמי - בן-דודם של הערבים? נכון שמנהיגי ערב מפרסמים הודעות גינוי והעיתונות מתעבת את המשטר בסוריה, אך כל זה אינו משפיע כהוא-זה על בשאר. גם הסיוע שמגישות קטר וסעודיה למתנגדיו אינו משנה דבר בכאוס.
אך היחס הסלחני המעורר תדהמה כלפי בשאר אינו רק של מדינות ערב. גם בישראל אנו עדים לכך שחלק ממנהיגי הציבור הערבי, וביניהם חברי כנסת, אינם פוצים פה ואפילו מצהירים הצהרות תמיכה במשטרו של אסד.
גם להם יש עורף הנתון הביטחוני שהשתנה מאז מלחמת לבנון השנייה הוא הפיכת העורף הישראלי, כלומר ישראל כולה, לחזית. זהו המוטיב העיקרי לאיומיו של חיזבאללה. אלא שעל חיזבאללה, המהווה כיום חלק אינטגרלי של הממסד הלבנוני, להפנים את העובדה שגם לו יש עורף ושבאיומיו על העורף הישראלי הוא מסכן את כל תושבי לבנון.
בשתי המלחמות בלבנון נמנע צה"ל מפגיעה בסמלי המדינה הלבנונית. המטרות הוגבלו לאש"ף ולחיזבאללה. אך המצב לא יישאר כך אם העורף בישראל יותקף. אומנם יש אצלנו הסוברים כי גישה כזו נוגדת את הקוד האתי של צה"ל, וכי בשום מקרה אין לפגוע באזרחים. אך הקוד אינו חד-צדדי, והוא יישמר אך ורק בתנאי שגם הצד האחר יכבד אותו.
ההבדל (הלא כל כך) קטן כלפי העם היהודי, האייתוללה באירן הם נאצים חדשים. היטלר לא דיבר על היהודים במושגים של מלחמה נגדם כפי שדיבר נגד בנות הברית. הוא התייחס ליהודים במושגים של השמדה ו"פתרון סופי". גם עלי חמינאי, מחמוד
אחמדינג'אד, אחמד וחידי ומוחמד עלי ג'עפרי, בדיוק כמו הנאצים, מדברים על השמדת ישראל ומחיקתה מן המפה. אך זאת עם שני הבדלים:
- לאייתוללה אין התחכום, האיכות והיכולת הצבאית של גרמניה הנאצית;
- העם היהודי בימינו אינו נטול יכולת-הגנה כפי שהיה בזמן הנאצים.
בהרצאה שנשאתי בפני קבוצה של ניצולי שואה, התייחסתי לאיומיהם של שליטי אירן נגד ישראל. ניצולת שואה מן הקהל אמרה כי כשהיא צופה בחייליהם של חמינאי ומשמרות המהפכה צועדים ברחובות אירן, זה מזכיר לה את המצעדים של צבא היטלר בתקופת השואה ומעביר בה חלחלה.
אלא שבהבדל מאז, עיקר החשש כיום הוא מהטילים. הסיכוי שמטוס מפציץ אירני יגיע לשמי ישראל בלי שחיל האוויר שלנו יירט אותו - שואף לאפס. כזה הוא גם הסיכוי שהחיילים הצועדים ברחובות טהרן יגיעו לישראל. הם יכולים אומנם להגיע לשכנותיה של אירן, מדינות המפרץ. אך לא רק שבינינו לבין אירן חוצצות מדינות שתתגוננה נגדה, אלא שהעיקר הוא כי צה"ל לא יתיר להם לתקוף אותנו. בשנות ה-80' של המאה שעברה, כאשר איים חמינאי כי צבאותיו יגיעו לישראל לאחר שימוגר מה שהוא מכנה משטר הכופרים בעירק, הגיב מנחם בגין ז"ל בזו הלשון: "אם יעזו, חיל האוויר ישמיד אותם במדבר העירקי או הסורי".
מדוע קו אדום האיור של הפצצה שהציג ראש הממשלה בנאומו באו"ם יצר אי-הבנה. הצופים נדרשו לנחש אם בקו האדום בסמוך ל-90 אחוז הכוונה היא 90 אחוז מהעשרת האורניום, או 90 אחוז מהצעדים לקראת השלמת הפצצה.
אין ספק כי מומחי הגרעין שראש הממשלה מתייעץ עמם הבהירו כי העשרת אורניום עד ל-20 אחוז היא המקסימום הדרוש לאנרגיה למטרות שלום. מטרת ההעשרה של למעלה מ-20 אחוז היא ייצור נשק גרעיני. על נתון זה היה להיות מוצג בצורה ברורה בציור. במילים אחרות, היה על ראש הממשלה להדגיש כי העשרה מעל ל-20 אחוז פירושה 90 אחוז מן הדרך לפצצה. זאת גם בגלל סיבה נוספת: הדרך להעשרת אורניום מ-20 אחוז ל-90 אחוז היא קצרה וקלה יותר מן ההעשרה הראשונית עד ל-20 אחוז.
ספק בעיני אם יש תועלת בקביעת מועד מדויק (קו אדום) לאירן, כפי שקרא ראש הממשלה לעשות, בנאומו האחרון בפני מועצת הביטחון של האו"ם. זאת משום שבכך אנו מיידעים את האוייב על המועד המדויק של הפעולה הצבאית, אנו מאבדים את גורם ההפתעה ומעניקים לו יתרון בכך שיוכל לקדם את פני המתקפה.
האם לא ראוי אפוא כי במקום לקבוע קו אדום, ישראל תכריז כי תפעל כשתדע שאירן - או כל גורם אחר המאיים עליה - עברה את "מרחב החסינות" שקבע שר הביטחון
אהוד ברק. לשיטתו של ברק, האירנים יבצרו את מתקני ההעשרה שלהם עמוק באדמה, ועם חלוף הזמן יהיה קשה לפגוע בהם. משמע, שלישראל יש לוח זמנים מצומצם לתקיפה חד-צדדית באירן.
"התמתנות" בעמדתם של שליטי אירן שליטי אירן מאיימים ללא הרף במחיקת ישראל מן המפה. אך ישראל הרי אינה קיימת ממילא במפותיהם של אירן או של מדינות ערב, ואפילו לא באלו של המדינות שחתמו עמה על הסכמי שלום. מה הטעם אפוא למחוק מן המפה את מה שכבר מחוק בה?
זאת ועוד. יש לציין כי לאחרונה נראה כי חלה "התמתנות" בעמדתם של שליטי אירן כלפי ישראל. כי כיצד אחרת יש להסביר את הכרזתו של מפקד במשמרות המהפכה באירן קאסם סולימאני, כי במלחמה תהרוג ארצו עשרת אלפים ישראלים? מאיום בהשמדת המדינה והריגת כל היהודים בה, כפי שנכתב באתרו של חמינאי, מסתפקים כיום האירנים בהריגת עשרת אלפים "בלבד". גישה הומנית זו מחייבת אותנו לאמירת תודה.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
