נשיאות אובמה השנייה, העולם לאן?

הכול התחיל עם מהפכת הנאורות והקידמה. אירופה הלכה ושמטה את המונופול של הכנסייה ומוסדות המלוכה והקיסרות השונים. ראשית המונופול על הידע ולאחר מכן גם המונופול השלטוני. בתמורות של מאות שנים הליברליזם, הלאומיות ואף הקומוניזם, תנועות מודרניות מובהקות החליפו את העולם הישן בעל ההיררכיה הברורה. המהפכה האמריקנית של קומץ המושבות ולאחריה המהפכה הצרפתית הוליכו בשורה לעולם. חיילים צרפתים הלכו עם הדגל ובישרו את בשורת המודרנה וזכויות האזרח. זה היה אומנם נפלא אך היה גם משהו צבוע בכך. היו כשלים לוגיים של פטרנליזם ושעבוד, עם התפשטות הקולוניאליזם, אנטישמיות, פשיזם ולאחר מכן גם קומוניזם רצחני.

לאחר מלחמת העולם השנייה העולם פולג לשני מחנות, הגוש הסובייטי והגוש המערבי. שנים רבות אחרי שהמהפכה האמריקנית נשארה בתחומה ולא פנתה אל שאר העולם, יצאה ארה"ב בפרץ אדיר אל העולם כולו. החירות והפרט שוב נישאו על נס. הגם שכאן היו כשלים לוגיים לא מעטים: זכויות שחורים, ניאו קולוניאליזם ועוד. לאחר התמוטטות ברית המועצות והתגלות מעשי הזוועה תחת השלטון ההומני ביותר מהבחינה האידיאולוגית, יצא הוגה כמו פויקמה והכריז על קץ ההיסטוריה. מעתה אין תחרויות בין ערכים אותם נושאים מדינות, אלא יש מנצחת ברורה והיא ארה"ב כמובילת המערב.

מערב הססן

ב-2008 הוביל אובמה למהפכה בארה"ב בכך שלראשונה נשיא שחור עלה לשלטון ולא רק זאת, המתמודדת הגדולה מבית הייתה אישה. אבל ארה"ב הגדולה לא הייתה בטוחה בעצמה. ביקורות מבית על התרבות המערבית, בכול מדינות המערב, שיצאו בעוצמה עם התחזקות הפוסט מודרניות, טמנו בחובם מלכודת. המערב לקח את הביקורת העצמית שלו (המוצדקת לעיתים רבות) למקום של אבדון. כול הערכים הושטחו. אין גבוה ונמוך, אין חיובי ושלילי, ההגמוניה של נותני הטון ניתכה אל הרצפה, וכשאי-אפשר לומר יותר שנגינת פסנתר וירטואוזית היא למעלה מגירוד מסמר חלוד על פח, מאבדים את המצפן. מול המערב ההססן, בעל רגשות האשם ומרוקן מערכיו, נקל ליריביו שכמעט התייאשו להתעצם על חשבונו.

אכן המערב לא חף מאשמות ואפילו כבדות, אי לכך למדינה כמו סין שמשעבדת המונים ללא בדל ייסורי מצפון, לרוסיה הדכאנית ולעולם המוסלמי החורץ שיניים באלימות, כלפי חוץ ופנים, קל להביס את המערב נטול חוט השדרה.

וכרגיל, ישראל אשמה בכל

בחירת אובמה כמנהיג המערב היא שלב נוסף לקראת הרס הסדר הקיים. באירופה המוסלמים קמים לכלותה מבפנים, סין, רוסיה ואירן עושות שרירים והמערב נטול הביטחון העצמי מגמגם בדך לנפילתו. שוב ושוב ישראל מוצאת את עצמה, כזיכרון עבר של הקולקטיב היהודי, אשמה בכול. היא נושאת על גבה את האשמה בקולוניאליזם מידי המדינות הקולוניאליות, בעוד מולה ניצב מנהיג מטורף שבונה פצצת אטום ומאיים בהשמדתה. בנוסף, היא תמיד התוקפנית בכל מצב.

בעולם כזה נראה המערב כמתאגרף עוצמתי העולה לזירה ומקפיד לשמור על הכללים וללבוש כפפות רכות, שמולו מתייצב פושטק עם אקדח טעון, שלא רואה ממטר את החוקים ומתלונן לשופט על עברות קלות של יריבו. בחירת אובמה היא לא מופת של ליברליזם ונאורות, אלא היא אובדן האמון בערכים הללו, כי לשם אובמה הראה שהוא מושך בקדנציה הראשונה.

על-פי הדיווחים המקום הראשון בו יבקר אובמה מחוץ לארה"ב הוא באינדונזיה, בכנס מדינות העולם השלישי. נראה שאובמה ממשיך את מה שהחל בקדנציה הראשונה בנאום הפיוס בקהיר, שהביא לעולם פחות מפויס ויותר אלים. מול עינינו נוצר סדר עולמי חדש, שלא ברור איזה ערכים יובילו אותו. זה כנראה יהיה עולם עם יותר אלימות, ששחקנים כמו דתות וכסף יתעצמו ויחליפו ערכים. ולוואי ואתבדה.