לבני, ברק ונתניהו - ומה יהיה איתנו?

אתמול כינס אהוד ברק מסיבת עיתונאים והודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. היום עשתה זאת לבני, והודיעה כי נקראה לדגל והיא חוזרת לחיים הפוליטיים. ובליכוד נבחרה רשימת מועמדים (מהצד שלהם, לא של אביגדור ליברמן).

הזגזגנות של אהוד

אהוד ברק, שכדי לתאר את הקריירה הפוליטית וכושר הזגזוג שלו, נדרשים כושר דיבור ונשימה וטמפו של שדרן כדורגל ספרדי מיומן, הגיח לעולמנו הפוליטי בשלהי כהונת רבין המנוח כראש ממשלה. לאחר מכן היה בעצמו לראש ממשלה לפרק זמן קצר, הלך לבחירות והפסיד לשרון, הודיע על פרישה ובה בעת בחן אפשרות להתמנות כשר ביטחון בממשלת שרון. כשזה לא הסתייע בידו פרש לעסקים, עשה בהם חיל והחליט כי "התגעגענו אליו". שב ל"עבודה", הכריז כי עליה לעזוב לאלתר את ממשלת אולמרט ומיד לאחר היבחרו כיו"ר המפלגה, התיישב בכורסת שר הביטחון, כן כן, בממשלתו של אותו אולמרט. לאחר שהביא את "העבודה" ל"הישג מרשים" של מעט יותר מ-12 מנדטים בבחירות האחרונות (המנדט ה-13 הושג בהסכם עודפים), ניסה לנהוג בה כמעט כפי שמורסי מנסה לנהוג במצרים, ומיד אץ רץ לו לממשלת נתניהו. פרש ל"עצמאות", ניסה להיות משוריין בליכוד, ונכון לאתמול פרש מהחיים הפוליטיים.

מה יעשה בהמשך? האם יבלה עם רעייתו ונכדיו, ישוב לעסקים או יתאמן שעות בנגינה בפסנתר הכנף שלו? נראה לי כי לא יהיה זה הימור מסוכן לנחש כי היה ונתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, ברק יהיה שר הביטחון.

אי-הותרת החותם של ציפי

התנועה והחזרה החפוזה של ציפי לבני לחיים הפוליטיים, זמן קצר לאחר שפרשה מהם - האם היא אמורה להפיח בנו איזו תקווה חדשה? לטענתה של הגברת לבני, אין מי שיהווה אלטרנטיבה לנתניהו ולכן היא נקראה לדגל (לא ברור לי על-ידי מי) ושבה למרות שזה היה לה קשה, כדבריה, לנסות ולזכות באמון הציבור. העניין הוא לא איחוד או פיצול הגוש. זו שאלת היכולת של ציפי לבני להביא משהו אחר, איכותי יותר.

בשלהי 1995 החליטה ציפי לבני כי יש לה מה לתרום לפוליטיקה הישראלית. הקריירה הפוליטית שלה נסקה במהירות. היא הייתה לשרת משפטים, שרת חוץ וכמעט לראש ממשלה. בעיניי, אגב, היא אינה לגמרי אשמה בכך שלא הצליחה להקים ממשלה לאחר התפטרותו של אולמרט. תרומה גדולה לכך, לדידי, היה חששו של אלי ישי משובו של אריה דרעי לפוליטיקה בתום תקופת הקלון. אבל על כך בפעם אחרת.

לבני, שבראש קדימה זכתה ל-28 מנדטים, והייתה כאמור שרה בכירה קודם לכן, לא הצליחה להותיר עלי רושם של עשייה והצלחה מסחררת. אני לא יכול להצביע על חותם שהותירה במהפכות (שהיו נדרשות) שביצעה כשרת משפטים או על היותה שרת חוץ מדהימה. גם לא על רושם מיוחד שהותירה בהיותה ראש אופוזיציה.

לבני ביקרה את אולמרט לאחר פרסום דוח וינוגרד וקראה לו להתפטר מתפקידו כראש ממשלה. עובדה זו והעובדה כי לא נענה לקריאתה, לא הפריעו לה להמשיך ולכהן בממשלתו. לא הפריע לה גם, ל"מיסיס קלין", לקיים מגעים עם אולמרט לאחר שהורשע בהפרת אמונים כשר התמ"ת.

אז, כפי ששאלה אילה חסון במסיבת העיתונאים, מדוע ששוב ייתן בה הציבור אמון?

ליכוד ללא אופק חברתי

והליכוד-ביתנו? אמש (26.11.12) התפרסמה הרשימה הניצית ביותר שהציג הליכוד מעודו. לא זו אף זו. אין בה כמעט אופק חברתי, שכה נדרש לציבור הישראלי, ודאי במפלגה המבקשת להיות מפלגת שלטון. וזה עוד לפני שליברמן הציג את הצד שלו ברשימה.

לאיזה אופק מדיני אנו צפויים? מה יהיה על מצבה של ישראל בקהילייה הבינלאומית? מדוע שנאמין שרשימה כזו של הליכוד-ביתנו תפעל טוב יותר מזו היוצאת למען החברה בישראל, הן במישור הכלכלי-חברתי והן במישור המדיני?

אז מה לעשות?

לזכור שהזכות שלנו להצביע היא חובה מוסרית. להשפיע במו פתקנו על גורלנו. לא להצביע למי שאיכזב, למי שהפר את האמון שנתן בו הציבור. בואו נצביע למפלגות אחרות, ותיקות וחדשות, כל אחת ואחד מאיתנו, בהתאם להשקפתו הפוליטית ולקרבתו לערכים, לחזון, למועמדים ולמסרים שמציגה ותציג כל מפלגה.

גם אם, כפי שיש החוזים, נתניהו ישוב ויהיה לראש הממשלה, ראוי שהרכבה יהיה שונה. כזה שיכול ליצור מוקד כוח ולהשפיע על נתניהו, המושפע יש לומר, ועל הממשלה, לפעול אחרת, לטובת הציבור, הן בתחום החברתי, הן בתחום הכלכלי והן בתחום המדיני והביטחוני.

אפשר אחרת, זה בידיים שלנו!