אפשר להביס את השנאה

המשוררת לאה גולדברג מייחלת בשירה "על שלושה דברים", שכל ברואי בצלם יבראו בוקר-בוקר עולם שנעים לחיות בו, עליו יוכל כל אחד לשיר שיר הלל, לכתוב על לוח לבו, העולם אותו בראתי "בֹּקֶר-בֹּקֶר נִלְכָּד בְּלִבִּי בָּרֶשֶׁת".

עולם יפה, ש"נִלְכָּד בְּלִבִּי בָּרֶשֶׁת", העניק לי בית החולים "איכלוב" בתל אביב בעיצומם של ימי האימה והטילים, בימי המלחמה האחרונה. מעזה ועד תל אביב נפרסו שמים, מתוכם הומטרו בוקר וצהרים ערב ולילה, במשך למעלה משבוע ימים אש שורפת וטובחת ערבים ברצועת עזה ויהודים במדינת ישראל.

וכאילו מעל פלנטה אחרת נרקמת מערכת חיים אנושית של הצלת חיי אדם, כאילו טילי אש קוטלי חיים אינם חולפים בשמי עזה ותל אביב. בעוד האימה מומטרת לעברה של עזה ולעברה של תל אביב, בית החולים "איכלוב" בתל אביב מתגייס להצלת חייה של ילדה בת שבע חולת סרטן מעזה.

תרופה כימותרפית יקרה בשם Navelbine, שעלותה אלפי שקלים, ניתנה לילדה אחת, שהוצאה מעזה בעיצומם של ימי האימה וקיבלה בתל אביב טיפול מציל חיים. רופאים ואנשים טובים באמצע הדרך חברו יחד כדי לתת חיים לילדה אחת פליטת מלחמה.

עולם כזה בבוקר של יום אחד בבית החולים איכלוב, יום של טילי מוות בשמי עזה ובשמי תל אביב "נִלְכָּד לִבִּי בָּרֶשֶׁת", כי אפשר גם אחרת, וחייבים ללכת בדרך אחרת. אפשר להביס את השנאה.