החמצות השבוע נפל דבר בישמעאל ובישראל:
הוכרה מדינת פלשתין כמשקיפה באו"ם, ברוב מוחץ. גם אם היה ברור שזה יקרה, בשל הרוב האוטומטי האפרו-אסייאתי-מוסלמי (רק במועצת הביטחון יש לארה"ב זכות וטו, ולא בעצרת הכללית), נפלנו למציאות צורבת. הצרבת מגרדת שבעתיים כשהיא מצטרפת לאקורד הסיום של מבצע 'עמוד ענן', ותחושת ההחמצה בעקבותיו.
גם אם היה צידוק להימנע מכניסה קרקעית למאורות עזה, וזו הייתה דעתי גם 'בזמן אמת', חבל מאד שהמבצע לא הסתיים במכות-מצרים מוחצות יותר, עד שתישמע קריאת פרעה מבין ההריסות "ויסר מעלי את המוות הזה" (שמות י,יז). אני בטוח שניצחנו נקודתית במערכה והאויב למד לקח, אך עדין
חסרה לי מאד כניעת האויב, ולו בשפה עמומה. אכן, מודה אני שקשה מאד לחלץ מהאויב החמאסי ציוץ של מיצמוץ, שהרי הפלשתינים הם רבי-אמן בכזבי תעמולה כלפי כולי עלמא, ובעיקר בשכנוע עצמי שקרי לפיו מדינת ישראל נכנעה והתחננה להפסקת אש.
ואם אומנם ניצחנו בשדה המערכה ב'שטח', לחלוטין
לא ניצחנו בשדה ההסברה בעולם, למרות הטפיחה העצמית על השכם ש"הפעם המערך ההסברתי שלנו היה יעיל ומושקע, וסיפק תיעוד ומידע בזמן אמת, ואף פעל באינטנסיביות ברשתות חברתיות כולל בארצות מוסלמיות". אכן, אין סיכוי רב להתחרות בתעמולה הערבית השקרית, ובשנאת ישראל המושרשת בעולם. צריך להתמיד במאמצי הסברה ולגוונה בתיחכום, אך אסור לנו בשום פנים לנקוט מדיניות וותרנית כדי לזכות באהדה הסברתית כלשהי. זו עשויה להגיע רק בעקבות יזמות אקטיביות שלנו.
העולם אוהב חזקים, לא חלשים!
יוזמות
את היזמה האקטיבית הכוחנית בעזה כבר אחרנו, לפי שעה. עתה העת ליוזמה כוחנית פוליטית, כמענה לאו"ם; (א) סיפוח חלקים נרחבים מיהודה ושומרון (או לפחות החלת החוק הישראלי עליהם). (ב) אימוץ דוח הוועדה בראשות השופט
אדמונד לוי בקשר למעמד הקרקעות בחבלי ארץ אלו. אינני רואה בדל סיבה שלא לקבל מסקנות ועדה נכבדה זו, למרות זעקות השמאל האנטי-פטריוטי, הבוגדני, שהוא היה בעוכרנו גם ב'עמוד הענן' האחרון.
המנהג הנפסד של כלי התקשורת האלקטרונית (רדיו וטלוויזיה) למלא את כל שעות היום והלילה
ברבי-שיח וב'שולחנות עגולים', הוא מירשם בדוק להורדת המוראל ולהטלת ארס הספק בצדקת דרכנו. האתיקה העיתונאית בימי שלום מחייבת להציג איזון פרשני, וממילא רובה נוטה לאגף השמאלי. מאידך, אין חובה לפתוח 'שולחן עגול' בעת מלחמה, המרבה להג ספקני. הייתי מצפה כי מערך ההסברה
'ישתלט' על התקשורת הישראלית העוינת, ואני לא פוסל גם 'תקנות חירום' לצורך זה, כחיזוק ל'הגנת העורף'. זו איננה רק הנחיות 'צבע אדום' אלא גם הרמת הרוח וצו 8 לפטריוטיות.
לצערנו, פטריוטיות עלינו ללמוד מ...אויבינו. אי-אפשר להתעלם מן הרוח הקרבית המפעמת אצל האויב העזתי, ונכונותו לסבול בגין אמונתו הדתית והלאומית, החייתית והמפלצתית ככל שתהיה. רוח-שטן זו החיה בקרבם היא-היא
סוד כוחם ויכולתם לסבול עד-מות ולצעוק 'נצחנו'. רוח זו מקנה להם כושר ספיגה ענקי, ובפרט כאשר היא משוחה ומרוחה בתעמולת כזב ובתעשיית שקרים תקשורתיים. חולשת הרוח אצלנו היא הסיבה המרכזית שלדעתי לא היה נכון ל'היכנס קרקעית', אשר הייתה מלווה באווירת דיכאון לנוכח לוויות, בדרך הטבע.
אילו הייתה מפעמת בנו רוח כמו אצל אויבינו מזמן היינו מכריעים את המערכה...
או"ם-שמום
ברוח אמרתו המפורסמת של דוד בן-גוריון -
"לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים!", עלינו להוביל מערכה הסברתית עולמית חזיתית נגד האו"ם. חזון האומות המאוחדות פשט את הרגל, לפחות בתחום המדיני-פוליטי, ודומה כי כל סטודנט מתחיל במדעי המדינה יוכל לבסס תיזה זו על נקלה. בקטע זה נמצא עצמנו משמשים פה גם למדינות שפויות נוספות, כמו ארצות הברית וחלק ממדינות אירופה.
בחוגי תלמידי הרב קוק מקובל לומר כי הזכות לקיומו של 'חבר הלאומים', שקם בין שתי מלחמות העולם, הייתה 'הצהרת בלפור' בשני לנובמבר 1917. הצידוק להקמת ארגון 'האומות המאוחדות' (האו"ם) על חורבות 'חבר הלאומים', הייתה ההכרה במדינה יהודית בארץ ישראל, בכ"ט בנובמבר 1947. עתה, ההכרה במדינה הפלשתינית בכ"ט בנובמבר 2012 צריכה להיות תרועת סיום ופתיחת מערכה התקפית רחבה לחשיפת אפסות האו"ם הפוליטי וצביעותו. בשטח זה אין לנו מה להפסיד, רק להוביל את האמת העולמית,
ה'מכבית'.
