לזכור ולהפנים את הלך רוח העמים

מהפעילויות האחרונות של חלק נכבד מאומות העולם הנוגעות למדיניות ולריבוניות של מדינת ישראל - צריך להבין ולהפנים, מה הם השורשים ומהי המטרה של פעילויות אלו, ומדוע מדינות נורמטיביות (להבדיל ממדינות טרור ותומכות טרור באופן ישיר) - מתעלמות מרצח עם על-ידי שלטון אחד, ונוברות בבנייה של דירות במקום אחר. מדוע מתקיים מוסר כפול בכל מה שקשור ליהודים ולמדינת היהודים.

ייתכן כי התשובה לכך נעוצה בשורשי האנטישמיות האירופית והיא באה מאותם מניעים חבויים ואפלים שהניעו לפני עשרות שנים את גרמניה הנאצית בביצוע רצח עם בניסיון נואל להשמיד את היהודים מעל פני האדמה, בתמיכת כמה עמים באירופה ובשתיקת שאר העולם.

העוצמה וההרתעה

כיום, במצב בו אי-אפשר לפגוע במדינת ישראל הנחשבת למעצמה צבאית בכל קנה מידה - וקנה המידה אינו שטח על-אף חשיבות העומק האסטרטגי, מצופה מקברניטי המדינה כי ינצלו היטב את הגל העכור למטרות חיוניות של קיום והעצמה, כוח והרתעה, כדי שירחק עוד יותר הסיכוי שהוא כבר קלוש ביותר לחסל את היהודים ו/או את מדינתם.

יובהר ויודגש כי העוצמה הצבאית של מדינת ישראל, כפי שמפורסם בכתבי עת מדעיים וצבאיים, נשענת על הפיתוח הגרעיני, ובכל מקרה כיום אין אפשרות להישרדות בטוחה ללא נשק גרעיני שמתריע כי הוא נועד גם לפעול בעת הצורך, בין בפעולת מנע ופחות רצוי - בתגובה.

ייחודה של מדינת ישראל

יש להבין היטב כי מדינת ישראל היא המדינה היחידה בתבל אשר מדינות אחרות, חברות באו"ם, מצהירות על רצונן להשמדתה. אומנם הן לא מסוגלות לבצע את זממן, אולם כוונותיהן ושאיפותיהן ברורות וגלויות, ועל ישראל להגדיל את הפער בינה מצד אחד לבין הצירוף של מדינות ערב - אויביה בפועל או בכוח מצד שני.

במצב זה, הסיסמה "פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני" היא סיסמה דמגוגית, בלתי מוסרית, לא חכמה ולא אפשרית מבחינתה של מדינת ישראל. הקריאה להגבלת נשק גרעיני במזרח התיכון היא חיונית לגבי כל מדינות המזרח התיכון פרט למדינת ישראל. המצב הנורמלי הוא שלא יהיה נשק גרעיני בידי מדינה ערבית כלשהי, כי כבר הוכח ומוכח בעצם ימינו אלה שבכל מדינות ערב יש שלטון טוטליטארי והוא מתחלף בעת הפיכה בשלטון עריצות אחר הבא תחתיו, ואין להפקיד נשק גרעיני בידי שלטון מסוג זה.

אם אומות העולם לא יעילות בביטול אופציה גרעינית מאירן, תעשה זאת מדינת ישראל באמצעות צבאה.

מדינת ישראל בין העמים

מנהיגי מדינת ישראל אינם רשאים להתנהל מול הקהילייה הבינלאומית כאילו לא הייתה שואה בפועל וכאילו מדינת ישראל אינה מאוימת בשואה בכוח - בין איום בפרהסיה ובין איום נחבא תחת פני השטח וחותר למימושו משם.

השאלה-סיסמה "מה יגידו אומות העולם" היא שאלה-סיסמה לא ראויה, וכשאלה מוטב לו לא נשאלה כלל. כן, למרבה הצער אך בכורח האמת, צריך להתעלם משאלה זו. השאלה לא הייתה רלוונטית בתקופת השואה, ואינה רלוונטית אצל מדינות אירופה השומעות בנחת רוח את ההצהרות של ראשי מדינות חברות באו"ם בדבר חיסול מדינת ישראל - ואין מדינות אירופה מסיקות מסקנות כלשהן נוכח דברים אלו.

המסקנה

במצב דברים זה, על מדינת ישראל להמשיך בבנייה בכל תחומה, להחיל את החוק על כל שטחיה אותם היא כבשה כדין (כדרך התהוות גבולות בשאר מדינות תבל), ולהימנע מחשש התנהגות והתנהלות מדינות אירופיות ונוספות שמילאו פיהן מים בתקופת השואה או שביצעו את השואה בהתלהבות בלתי אנושית, ושכיום שותקות נוכח רצח עם ושלטון של עריצות ודיכוי במדינות שכנות. ברור הוא כי בניגוד להחלטות או"ם - מדינת ישראל תאדיר ככל יכולתה את יכולותיה הצבאיות בכל כיוון יעיל.