עזות פנים כ"מנהג המקום"

לא פעם נדמה שעזות הפנים של איווט ליברמן - ביחס לעולם הפשע ולשלטון החוק, באים לו מהעובדה האומללה שהאיש, גם לאחר למעלה משלושים שנה בארץ, הוא חושב שהוא עדיין חי ברוסיה - שם משוא הפנים ו"הלבנת" הפשע עדיין שוררים כמורשה ישנה ומעורבת מימי הצארים והקומוניזם גם יחד. הצרה היא שבישראל עדיין לא קם איש חוק וסדר שיעמיד את העיווט הזה על טעותו.

למעלה מעשר שנים שפרשיותיו הפליליות נסחבות ולמרות זאת הפוליטיקה המכוערת רק מקפיצה אותו לתפקידים הגורמים נזק לכלל, הרי שיש לאיש הזה חוצפה לנהל מו"מ על תיקו העכשווי ולדרוש בעתיד את תיקי הפנים והשיכון , תוך דרישתו הנוספת והאולטימטיבית שמשפטו יסתיים עוד לפני הבחירות - או לכל המאוחר לפני הרכבת הממשלה הבאה, ושגם לא ינפיקו קלון כדי שימשיך לצחוק על כוס בירה גדולה ובקבוק וודקה חריף על כולנו. ובעצם מדוע שלא יבקש את כל אלה? שהרי רק לאחר מערכת הבחירות האחרונה הוא קיבל - כשר וכראש מפלגה שתיקים פליליים תלויים על ראשו, את תפקידי שר משפטים ושר משטרה מטעמו בקואליציה האחרונה! אפילו בבריה"מ לשעבר - מכורתו "אש התמיד" שמול עיניו , השירות הזה נחשב ללוקסוס. רק חבל שליברמן שכח לבקש עוד "כופתאה" אחת בלבד - את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה...

החוצפה הזו ושעיטתו הפוליטית קדימה למרות התיקים והרקורד שלו מביאים אותי למחשבה שמעבר לחוצפה שלו יש גם מידע שאנחנו לא יודעים. על מה סומך עז הפנים הזה את כוחו כשהוא שם עצמו מעל החוק ועורך מו"מ של עגבניות תמורת מלפפונים כשמדובר בתיקים פלילים וכשכל אחד במקומו היה רועד מפחד הרחת ליזול הכלא. גם הדרך שבה האיש דחק הצידה את נבחרי הליכוד ובמקומם דחס את ה"מריונטות" שלו מעוררת תמיהה על הביטחון האישי שלו מול התקפלותו של נתניהו ה"כל יכול".

עכשיו הכדור בידי עו"ד יהודה וינשטיין - היועץ המשפטי לממשלה. לאיש הזה יש את ההזדמנות להוכיח לליברמן שירושלים איננה מוסקובה ושתל אביב איננה קישינוב הנידחת - תרתי משמע, ולא להסכים לשום עסקת טיעון שתחזיר לנו את ליברמן לא רק כשר חוץ אלא לימים יהפוך לראש הליכוד וראש הממשלה. וינשטיין נחשב אומנם יועץ משפטי "אפור" לעומת קודמיו בתפקיד אך שליחתו של ליברמן אל אולמות בית המשפט תזכור אותו בהיסטוריית החוק אף יותר מאהרן ברק בפרשת לאה רבין ומיכאל בן יאיר בפרשת אריה דרעי.