לפקודת גירוש יש לסרב

האם אפשר ללמוד משהו מן השואה? כל אמירה של איש ציבור כלשהו על השואה מיד נתקלת בהערות על "זילות השואה", "סיפסור בדם הנרצחים" ועוד. אנשים מפחדים ללמוד מן העבר הנורא, אבל מכיוון שאנחנו לא רוצים להגיע אפילו לשבריר אחוז של מה שהיה בשואה, כדאי מאוד שכן נלמד את ההיסטוריה ומה הם הלקחים שלה.

הפיהרר-פרינציפ הוא עיקרון נאצי שרואה כל ארגון כהיררכיה של מנהיגים, שבו לכל מנהיג (פיהרר, בגרמנית) יש אחריות מוחלטת בתחום שלו ודורשת ציות מוחלט מכל הכפופים אליו כאשר הפיהרר העליון הוא היטלר והציות אליו ואל ממוניו הוא הערך העליון מעל כל מוסר, דת או מחויבות אחרת.

אדולף אייכמן טען להגנתו במשפט שנערך לו בישראל לפני יותר מחמישים שנה, כי הוא בסך-הכל ציית לפקודות שניתנו לו לפי עיקרון הפיהרר-פרינציפ ולכן הוא לא אשם. טענתו כמובן לא התקבלה והוא הוצא להורג.

האם למדנו שהרוע יכול לצמוח מציות לכל פקודה באשר היא? השיח הציבורי כעת הוא על "סירוב פקודה" במקום על הקווים האדומים של הציות לפקודה. ברור לכולם שהיה חובה על כל בן-אנוש לסרב לפקודות המזוויעות שניתנו על-ידי הנאצים, אבל האם לפקודות פחות נוראות חייבים לציית? האם צריך להגיע לשיא הרוע האנושי כדי שנצדיק סירוב פקודה או שחובה גם במעשים פחות נוראיים לסרב פקודה? האם צריך לסרב לרצח של אלפי אנשים אבל אסור לסרב לרצח של אדם אחד זקן חולה נכה ומפגר?

שאול המלך פקד על מפקדי צבא ישראל לרצוח את כל אנשי נוב עיר הכהנים. אבנר ועמשא סירבו פקודה ודואג ציית לפקודה והרג את כל תושבי העיר נוב. חכמי ישראל שפטו את דואג בחומרה על כך שציית לפקודה. לפקודה שסותרת את המוסר היהודי יש לסרב.

הסכנה הגדולה

אבל לא רק רצח הוא אנטי-מוסרי. יש פשעים חמורים פחות שנוגדים את המוסר היהודי. גם גזל של קרקע הוא פשע. כפי שלמדנו, "בשעה שאמר דוד למפיבשת 'אתה וציבא תחלקו את השדה', יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה", ובכל מקרה של פשע מוסרי כזה לא מפחדים שמא "הצבא יתפרק". את הטיעון הזה גם הכירו חכמי ישראל ובכל זאת אמרו: "אם ציווה המלך לעבור על דברי תורה - אין שומעין לו". בדיוק ההפך! צבא בלתי מוסרי הוא הסכנה הגדולה ביותר כי צבא כזה עסוק בציות לגחמות הפוליטיות במקום להילחם באויבים.

כבן לניצול שואה אני מודה למשה פייגלין שהזכיר בקשר לסירוב פקודה את הפושע הנאצי אייכמן, ואני מצטט את דבריו של פייגלין: "ההשוואה שעשיתי היא לא השוואה שבאה חלילה להשוות מישהו למישהו, אלא השוואה שדיברה על העיקרון. העיקרון הוא שקו אדום שנקבע על-ידי מצפונו של האדם חייב להיות, ואמירה גורפת שאומרת פקודות בכל מקרה חייבים לבצע היא אמירה פשיסטית. בפרט במדינה יהודית, לאמירה כזו אסור שיהיה מקום ואני רואה אותה בחומרה רבה. יכולתו של האזרח לא לציית ולעמוד מאחורי צו מצפונו היא המחסום היחיד מפני עריצות השלטון והידרדרות החברה והמדינה לרמה מוסרית נמוכה ביותר".