לא נבחר בהם

רוב בני העולם הם ימניים, מיעוטם איטרי יד ימין – שמאליים – ובכל זאת החריגות הזו לא תופסת כותרות. כנ"ל עם גובה, משקל, שכל וכיו"ב. רק חריגות במישור האישי, העדפה מינית כזו או אחרת, קופצות מיד לכותרות. האם רוב הציבור הטרוסקסואלי? כן, הטרו! האם מיעוטו של הציבור הוא הומוסקסואלי? אכן כן! האם ההומוסקסואלים הם חריגים? כן, הם חריגים, כמו שאיטרי יד ימין הם חריגים. אז מה עושים חברי-כנסת בחדר המיטות שלהם? ומדוע חריגות היא דבר רע? גאונים הם חריגים, אז אנחנו פוגעים בהם? עשירים הם חריגים, אז לא נרצה להיות כמוהם?

מה המסקנה? המסקנה היא שמועמדים משועממים לקדנציה משעממת בכנסת, לא מצליחים לעבור את סף הרעש ולקבל כותרות, אז הם נכנסים לחדרי המיטות שלנו. זה "חשוך", וזה "נאור", ובפועל שניהם שותפים לאותה מטרה - שניהם מחפשים במה, ואנו, ברוב כסילותנו, מספקים להם אותה בשפע.

הם הופכים שאלה חברתית תרבותית ממדרגה ראשונה - שאלת הגדרת התא המשפחתי מהו - למלחמת דת, נותנים לה פתרונות קלים מהשרוול, והעיקר לבזות את הצד שכנגד, העיקר לצוף מעל הרעש ולקבל כותרת.

החלופה המיטבית - הטבעית

תא משפחתי מקובל הוא תא בו חיים גבר ואישה וילדים. יש תאים חריגים בהם אישה חיה עם שני גברים, האם לתא משפחתי כזה החברה צריכה לתת גושפנקה רשמית? וגבר החי עם שתי נשים? גושפנקה? האם הדילמה היא דתית? או אולי תרבותית מוסרית? שמא היא גם כלכלית? והרי יש חברות בהן תא משפחתי הוא מרובה נשים, האם זה מתאים לנו? ואם קיימת דילמה תרבותית מוסרית כלכלית בעניין התא המשפחתי, האם רק חשוכים יכולים לסבור שתא משפחתי חד-מיני לא צריך לקבל את אישור החוק?

האם לא יהיה זה נכון לומר שהדרך הנכונה יותר לגדל ילד היא בתא משפחתי עם אב ואם? אין זאת אומרת שאין חלופות, ואין לזלזל בערכן של החלופות, אך האלטרנטיבה המיטבית היא זו הטבעית - אב ואם, אם ואב.

חבורה ריקה של אנשים, משני עברי המתרס, אשר מתיימרים לייצג אותנו, לוקחת את הדברים לכיוון של אוטוטו מלחמת אחים. לא נבחר בהם.