מיהו קיצוני?

מרן - האדמו"ר של מרצ - שיחרר בחוג בית פסק הלכה, המופץ בסרטוני הרשת: "ממשלת נתניהו היא בעיניי הממשלה האנטי-ציונית ביותר שהייתה לישראל מיום הקמתה". לא התבלבלתם. לא נטורי קרתא, לא בל"ד - ממשלת נתניהו! האדמו"ר הוא, כמובן, עמוס עוז.

כל כך למה? מפני ש"היא (הממשלה) עושה הכל כדי שלא תהיינה כאן שתי מדינות, אלא מדינה אחת". אז מה הבעיה? היא צריכה לקבל צל"ש! נספור: מדינת חמאס בעזה ואחרת בירדן, ש-80 אחוז מתושביה פלשתינים. עכשיו מבקשים מדינה שלישית בערש אבותינו נקייה מיהודים! ולאחר מכן ידרשו מדינת כל אזרחיה במה שנותר מכבשת הרש שלנו. על בסיס ההיגיון הרופס הזה, עברו בשני העשורים האחרונים רבים מהשמאל הישראלי אל מה שמכונה "ימין".

אם במפלגת מרצ חושבים שמניעת מדינה פלשתינית - ש"תקום רק על חורבותיה של מדינת ישראל", כדברי יצחק רבין ז"ל - היא מעשה אנטי-ציוני, יש לנו כאן ציונות מסוג חדש. אז אולי כדאי להוציא את המפלגה הזאת מעבותות הקונצנזוס ולשחרר אותה סוף סוף מעולה של הציונות. בלאו הכי הפכה הציונות בעיתון המפלגה לשם גנאי המזוהה עם דמונים מדומיינים, דוגמת המתנחלים והדתיים והפשיסטים והאפריקנרים.

עוז עשה גם הוא מעשה ידידו, שמעון פרס, ושיבח את אבו מאזן "המנהיג הפלשתיני הראשון, שאמר לנו 'אני מוכן לבוא לעיר הולדתי, צפת, כתייר, עם ויזה ישראלית'".

גם אם עוז ופרס לא דוברים ערבית, יש שלל אתרים שמתרגמים עבורנו פנינים מכלי התקשורת של שכנינו. ובכן, יומיים בלבד אחרי הראיון החנפני בערוץ 2 הזדרז אבו מאזן להבהיר כי "לא ויתר ולא יוותר על זכות השיבה" וכי דבריו בנושא צפת היו "עמדה אישית". אגב, דובר לשכתו, נביל אבו רודיינה, אמר כי "מטרת הראיון לטלוויזיה הישראלית הייתה להשפיע על דעת הקהל הישראלית". ברור, הם מכירים את נפשות המכורים אצלנו, שלא יחמיצו הזדמנות ללכת שולל אחר דיבורים ריקים.

ואחרי ככלות הכל, האם אמירה חריפה כזאת של עמוס עוז הופכת אותו ל"קיצוני"? אתם מבינים שזה תלוי בנו - ההחלטה אם להידחק למשבצת ה"קיצונים" או לא. כלומר, לפני שנדבר על מהות, צריך לדבר על המסגרת.

מאמר המערכת של עיתון השמאל הלוחם קרא השבוע לערביי ישראל להגיע אל הקלפיות ולהצביע. בערבית. כפי שנכתב שם, "השתתפות מאסיבית של הערבים בבחירות תשרת את כל שוחרי הדמוקרטיה במדינה - היהודים והערבים". במילים אחרות, השמאל מתכווץ, בחייאתכום, עיזרו לנו לקום מן הקרשים.

כדאי לשים לב שהארץ מכנה במאמר את ה"פלשתינים" בישראל ("ערביי 48'") - ערבים גרידא, ואמות הסיפים של התקינות הפוליטית לא רעדו? כנראה באמת הגיעו מים עד נפש. מעניין שהארץ מוכן להתחבר לאוכלוסיה אולטרה שמרנית, שאינה מזוהה כמעט עם שום ערך ליברלי שהוא מטיף לו - בתנאי שמדובר במי שאינם יהודים. מה עם חרדים, דתיים, מתנחלים - השתגעתם?!

פרשן העיתון נחמיה שטרסלר כינה את הסרטון האומלל של שס בנושא הגיור - "נאצי"; "זה כמו להציג ארי לעומת יהודי", אמר, והיפנה לשנת 1933.

אינטלקטואל הוא לא. גם לי יש ביקורת, ולא רק על הסרטון אלא על מערך הגיור כולו, על הקשיים המוערמים על הבאים בשערי עמנו, על העובדה שחלק נכבד מהעוסקים במלאכה מטעם המדינה, אינם שותפים לרצון הכללי להכניס את המוני העולים ליהדות. אבל נחמיה שטרסלר הביע בדרך גסה את העמדה העקרונית של קבוצת ההשתייכות שלו: עיסוק באתנוס - בלאומיות ספציפית - כרוך בגזענות ואפילו בנאציזם. כלומר, עיסוק באתנוס היהודי. האתנוס הערבי מתבקש לצאת ולהצביע.

הבחירות האלה הוציאו באופן מזוקק את הפתולוגיה בה"א הידיעה של השמאל הישראלי לגווניו: שנאת נתניהו. עד כה לא תקפו שום מועמד אחר מרשימת הליכוד ביתנו. כל החיצים, הבליסטראות, הנאצות והנהמות הופנו ליעד אחד: נתניהו. פעמים רבות אמרתי שלא נתניהו האיש עומד פה בחזית, אלא נתניהו כסמל לישראל השנייה - הרוויזיוניסטית, הליכודניקית, הדתית, המתנחלית, החרדית ועוד - שקמה על יריביה האידיאולוגיים ומבקשת לכונן אליטה אלטרנטיבית לזו הוותיקה שהתייאשה מהחלום הציוני.

בנימין נתניהו הוא הצבר הראשון של ישראל השנייה שהיה לראש ממשלה. את האבא, בנציון ז"ל, הצליחו להגלות לנכר, למרות שהיה מוצלח יותר מרבים מהפרופסורים הנפוחים ברחביה. אבל הבן הבכור, יוני נתניהו ז"ל, חזר והפך למיתוס האולטימטיבי של הצבר הלוחם, בעוד הבן השני היה למנהיג המחנה השנוא. נקמת בנציון. הם מסתכלים על נתניהו ורואים מראה הפוכה - לכן הם מבקשים לשבור אותה.