רגליים לכותל

מסע הבחירות של בנימין נתניהו, כמו כל מסע קשה המכבד את עצמו, הסתיים ברחבת הכותל. הוא הניח לרגע את הכותל, שבמשך שבועות רבים נשא על גבו, בגבורה גדולה וראויה לציון, ועשה את המעשה ההגיוני היחיד שהתבקש בנסיבות, שם פתק בין חריציו.

זה הפתק היחיד שיכול היה לעזור לו. עבור נתניהו, זהו המקום ההגיוני היחיד לשים בו פתק ביום ההצבעה. פשוט, כי בתיבת הקלפי, לא היה לו סיכוי.

הפתגם הידוע טוען שלכותל יש אוזניים. מן הסתם, יש לו גם שכל ורגליים. וכמו כל כותל הגיוני, בשנייה שנתניהו הוריד אותו מעל גבו והתפנה לחפש פתק כדי לדחוף בו, אפילו הכותל ברח ממנו. גם לכותל לא היה עניין באיש הזה, ועוד פחות מכך בבקשותיו.

אי-אפשר להאשים את הכותל. במשך שנים פוקד אותו הציבור, שוטח בפניו את סיפוריו, מבקש בקשות ומלין תלונות. לפיכך, הוא, הכותל, יודע את האמת. קשה לעם הזה. יש לו בעיות אמיתיות. אין כאן שלום, אין כאן ביטחון, אין כלכלה, ואין חברה, אין רווחה ואין בריאות, חינוך בחינם יש רק אצל סקטור אחד שבמשך שנים הצליח לחלוב את העטינים של כל היתר. אין כאן שוויון בין אנשים, אין קבלה והכלה של בני-אדם, אלא רק כיתות, סיעות, פלוגתות. ישנם תווי זיהוי על אוכלוסיות, והסתה פרועה של השלטון המסית ומדיח אוכלוסיות זו בזו. ויש את נתניהו שמנצח על כל אלה, ולזריזות ידיים של קוסם מיומן, ברגע שעולים על הטריק הוא אומר: "תראו, הנה ציפור", או במקרה הזה: "תראו, הנה הכותל".

תראו, הנה הכותל

לנתניהו יש תמיד את אותה השיטה. אותו הקסם. רק התפאורה משתנה, ואיתה השוליה. הפתרון שלו להסתרת האמת בנוי תמיד על הפניית תשומת הלב הציבורית לעבר סימבוליקה שהציבור לא מסוגל לעמוד בפניה. "פרס יחלק את ירושלים" אמר בנימין פינקלשטיין בסיבוב הראשון, ואיים עלינו שיהיה כאן שלום אם ניתן לפרס את ההגה.

בסיבוב הנוכחי, הציבור שהולך אחריו כסומא בערובה, כבר לא קנה את הלוקשים שלו. כן או לא פינקלשטיין, ברגע שנתניהו עבר להטיל את מימיו מן המקפצה, הציבור זיהה אותו ואת הטריק הנכלולי הבא. הוא ניסה את "נתניהו ישמור על ירושלים", אבל הציבור רצה מישהו שישמור עליו מנתניהו. הוא ניסה את "כשנתניהו מדבר, העולם מקשיב", אבל הציבור רצה שמישהו יקשיב לו, לציבור. הוא ניסה את "ראש ממשלה חזק, ישראל חזקה", אבל הציבור ידע שאין חלק ממנו, מנתניהו הרופס עצמו, ומהציבור שהוא חלק כל-כך עד שאינו גומר את החודש, ואינו רואה תקווה לשינוי. הוא ניסה את "תצביעו לי כי אחמדינג'אד היה מת שלא תצביעו לי", אבל הציבור איבד ענין באיומי סרק, הציבור רעב, עייף ורוצה לנוח. הציבור מאס בשקרים של נתניהו, ורצה שקרים אחרים.

אל הוואקום הזה, נמשכו כמו זבובים ביום חמסין, שזיהו פגר טרי, גם נפתלי בנט (משהו "חדש" מתחיל) שמכר לציבור "בית יהודי" (בנוי על קרקע של פלשתינים), וגם יאיר לפיד ("באנו לשנות"), שמכר לציבור את "יש עתיד" של "פוליטיקה חדשה" (שהיא בעיקר פוליטיקה ישנה בעטיפה חדשה).

זה לא כותל, זה בית

הציבור לא רצה כותל, הוא רצה בית. ואם אפשר אז שיהיה יהודי, למרות שהקרקע פלשתינית. הציבור לא רצה יותר דגל שמחוברת אליו מירי רגב, אלא חזון שמחוברת אליו אורית סטרוק. הציבור לא רצה יותר את שיטת נתניהו של "הפרד ומשול", הוא רצה להיות "אח". הציבור לא רצה "איומי" מלחמה, הוא רוצה מלחמה אמיתית, כזו שנפתלי בנט יכול לארגן עם סיפוח שהוא סוף לקיפוח של ערביי יו"ש.

הציבור רוצה דיור, רווחה, בריאות, חינוך וכיבוש. את זה הבין גם נתניהו, אבל מאחר שאין לו אוזניים כמו לכותל, אלא רק פה, כזה שחושב שכשהוא מדבר העולם מקשיב, אז הוא פספס את כל היתר ושמע רק את "העם רוצה כיבוש".

גם יחימוביץ' שמעה את המסר הזה. היא באמת סיפקה את הכל בדוכן האידיאולוגי שלה, ואפילו אימצה את הכיבוש. אבל היא זיגזגה וזה הפך אותה לשקרנית בלתי אמינה. הציבור רוצה שקרים אמינים. ואם אפשר, אז שיבואו מלווים בתנועות ידיים חדות, וגם בהטיית ראש של שקרן מיומן כמו נתניהו, או של מתאגרף חובב כמו לפיד. כשהטריק עם הקלפים עומד להתבצע, ופניה של סתיו שפיר ניבטים אל הקהל, חוסר האמון מכשיל את הטריק. מי יספק לעם דיור? סתיו שפיר? מי יספק לעם כיבוש אחרי שאורי שגיא גורש?

לפיד ידע לבחור את השוליות שלו טוב מיחימוביץ'. יעקב פרי למשל, הוא גם ראש שב"כ שובר עצמות (מצוין לסעיף הכיבוש והקולוניאליזם), והוא גם יו"ר דירקטוריון של בנק שגירש אנשים מביתם כי לא עמדו בתנאי המשכנתה (מצוין לסעיף הדיור והקפיטליזם).

הציבור לא רצה כותל. הוא רצה בית. יהודי. קפיטליסטי. קולוניאליסטי. חדש. הכותל זה עבר, והציבור רצה עתיד. עתיד של כיבוש. כיבוש חדש. אח חדש. לא משנה אם זה אח של נוער הגבעות ותג מחיר. לא משנה אם זה אח של אורית סטרוק או ג'רמי (בית המקדש) גימפל. הציבור רוצה חדש. הכל חדש. גם מלחמות חדשות. גם שנאות חדשות.

בנט מבטיח מלחמה חדשה כאן בבית. אינתיפאדה שלישית כתוצאה מסיפוח. לפיד מבטיח מלחמה חדשה. כאן בבית. חילוניים מול חרדים. יהודים מול ערבים. נתניהו מכר מלחמות ישנות ושנאות ישנות, אבל הדורות מתחלפים ואיתם גם העדפות הציבור לגבי מלחמות ושנאות.

"פוליטיקה חדשה" של "באנו לשנוא"

כשכתבתי בעבר שיאיר לפיד זומם על כניסה לממשלת נתניהו הבאה, למרות שהתראיין ואמר שנתניהו הוא ראש ממשלה גרוע ושצריך להחליפו, חשבתי שמדובר בעוד טקטיקן פוליטי זול, כזה שמוכר פוליטיקה "חדשה", שהיא בעצם פוליטיקה ישנה בעטיפה חדשה.

טעיתי. טעיתי בגדול.

יום וחצי לאחר הבחירות, כשנשאל לגבי האפשרות של גוש חוסם לנתניהו, הוא ענה כך: "שמעתי את הדיבורים על גוש חוסם. אנחנו לא נעשה גוש חוסם עם חנין זועבי. אני מוריד את זה מהר מהשולחן".

אני רוצה להבהיר. מבחינתי, אם יש אלוהים בשמיים, כזה שהדתיים מאמינים בו, אזי חנין זועבי הייתה טובעת בים תוך כדי מסע המרמרה. אבל לא כל הערבים הם חנין זועבי, ולא כל המנדטים הערביים בכנסת פסולים כחלק מגוש חוסם. הטלת דופי בציבור זו מומחיות של שס נגד אשכנזים, ושל חנין זועבי נגד ציונים, ושל הליכוד נגד סמולנים, ושל הכהניסטים נגד ערבים. הטלת דופי בציבור שלם זו לא "פוליטיקה חדשה".

יום וחצי לאחר הבחירות, התברר שיש כאן מעבר לטקטיקה של פוליטיקה זולה, והרבה מעבר לפוליטיקה ישנה במסווה של חדשה. יש כאן מימוש של פוליטיקה של הסתה, שנאה, פירוד, פוליטיקה של "אנטי", שזה כל מה שביבי אוהב לעשות אבל בעטיפה סקסית של "ישראליות חדשה".

לפיד נהג לשאול את מרואייניו: "מה ישראלי בעיניך", והיום הוא השיב על השאלה הזו בעצמו. ישראלי בעיני לפיד זה ביבי. הסתה נגד ציבורים שלמים ושלטון באמצעות "הפרד ומשול". מי שהבטיח "באנו לשנות" חשף את פרצופו שנייה לאחר שקיבל את הקולות, עם "באנו לשנוא".

"פוליטיקה חדשה" של "באנו לשנות", תהיה כזו שמזמינה את הרב חיים אמסלם לממשלה, למרות שלא עבר את אחוז החסימה. אדם מתון מן החנה החרדי, שחרת על דגלו את ההפך משס. אהבת חינם, שוויון בנטל, גיוס ויציאה לעבודה. אז במקום פוליטיקה ישנה של מלחמה בחרדים והקמת ממשלה בלעדיהם, פוליטיקה חדשה תהיה חיזוק המתונים והזמנתם לממשלה, למרות שלא צלחו את אחוז החסימה.

בימים הקרובים, אנשי לפיד ינהלו מו"מ על כניסה לממשלת נתניהו, שבה ישבו הימין הקיצוני של בנט, העבריין צחי (קלון) הנגבי, העבריין אביגדור (מכות לקטין ומרמה והפרת אמונים) ליברמן, כנראה שגם העבריין אריה (שוחד וקלון) דרעי, ועל כל המקהלה ינצח מטעם נתניהו, נתן (צלם ערווה) אשל. מזל שכותל זה זכר והוא לא לובש חצאית.

יומני "פוליטיקה חדשה", פרק ראשון.