הדרת דתיים מארוחת צהריים

משתתפים דתיים בכינוס "כשהקטרים צפרו בנגב" שעסק בנושא הרכבות בדרום ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה, ונערך בסוף השבוע האחרון (יום ה', 24.1.13) בקיבוץ להב, מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, רכבת ישראל, המועצה האזורית בני שמעון ועוד, הביעו תרעומת על כך כי על-אף שהכינוס נערך ונמשך לאורך כל שעות היום, משעה 08:30 בבוקר עד שעה 17:00 בערב, נמנע מהם לאכול ארוחת צהריים חמה ומלאה כשאר המשתתפים החילונים בכינוס, זאת מאחר שלכלל משתתפי הכינוס הוצעה אפשרות אחת בלבד - לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל של קיבוץ להב (תמורת תשלום של 45 שקלים) שאין ברשותו תעודת כשרות והוא ידוע כמטבח וחדר אוכל שאינו מקפיד על כללי כשרות (בלשון המעטה).

קיבוץ להב הוא קיבוץ חילוני המזוהה עם תנועת "השומר הצעיר" (הקיבוץ הארצי) ואף מגדל חזירים בתחומו למטרת ניסיונות. לציבור המשתתפים הדתיים או שומרי המסורת בכינוס לא הוצעה שום אלטרנטיבה לאוכל כשר. ומאחר שקיבוץ להב נמצא רחוק למדי ממסעדות כשרות, נמנע למעשה ממשתתפי הכינוס הדתיים או המסורתיים לאכול ארוחת צהריים חמה ומלאה כשאר המשתתפים החילוניים בכינוס.

וכך, בשעת הפסקת הצהריים נכנסו החילונים לחדר האוכל בקיבוץ ואכלו ארוחת צהריים, ואילו המשתתפים הדתיים הביטו בחבריהם החילונים הנכנסים לחדר האוכל בעוד הם נותרו ללא ארוחת צהריים סבירה. נכחתי בכינוס והייתי עד לדברים מקרוב. כמה מהמשתתפים הדתיים ואף כמה משתתפים חילוניים בכינוס הביעו תרעומת על כך שלא מתאפשר לדתיים לאכול ארוחת צהריים כשרה ופנו בעניין זה למארגני הכינוס. אני חושב שהכל הבינו והסכימו שיש כאן משהו שערורייתי מעבר לעניין של האוכל. אם תרצו, אפשר לקרא למצב מכוער זה "הדרת דתיים" מארוחת צהריים.

אין לי ספק שלא הייתה כאן כוונת זדון להדיר דתיים מהכינוס, אבל היה כאן לדעתי חוסר התחשבות בולט מקומם ומפלה, והייתי מעז לומר אף זלזול בציבור דתי. לדעתי, על ראשי הציבור הדתי לדרוש לברר את העניין ולא לעבור על כך לסדר היום. מארגני הכינוס שברובם הם גופים ציבוריים ואף ממלכתיים היו צריכים לקיים את הכינוס במקום שבו יש חדר אוכל כשר או לדאוג להביא אוכל כשר במיוחד עבור משתתפי הכינוס הדתיים. מה ההתעקשות לקיים את האירוע דווקא בקיבוץ להב? למה לא בבאר שבע למשל או בשדרות? (שווה בדיקה).

חשוב לציין ולהדגיש כי הכינוס נערך ואורגן, בין השאר, על-ידי גופים ציבוריים ממלכתיים, כאמור לעיל, המקבלים תקציב וסיוע כספי ממדינת ישראל כולל ממיסי המשתתפים הדתיים, ולכן העובדה שהדתיים הופלו לעומת החילונים ולא התאפשר להם לאכול ארוחת צהריים כשרה בעוד הם רואים את חבריהם החילונים אוכלים מול עיניהם מקבלת משמעות חמורה עוד יותר.

עופר רגב, מנהל מחוז הדרום של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שהיה בין מארגני האירוע, אומר לי בתגובה שאכן מדובר ב"תקלה קשה ואנחנו נדאג שלא תישנה". לדבריו, בהזמנות שנשלחו לכינוס נאמר במפורש שהאוכל יוגש בחדר האוכל של קיבוץ להב ובסוגריים ליד צוין שאין לחדר אוכל זה תעודת כשרות. רגב מודה כי היו פה שגיאה ושיקול דעת מוטעה.