רפול, איש היובל

מותו הטראגי של רפאל איתן ("רפול") היכה בתדהמה את כל מי שהכירו. במיוחד בשל נסיבות מותו. רפול, איש רב פעלים, שעמד בראש צה"ל בתפקיד רמטכ"ל, נפצע כמה פעמים בקרבות קשים ותמיד קם על רגליו והמשיך בדרכו. עד שהגיע לדרגת רמטכ"ל. עכשיו מת מוות לא טבעי. תאונת עבודה. בסערת הגלים, הציף נחשול את הרציף ולקח עימו את רפול.

רפול נמנה עם אדריכלי מלחמת לבנון, יחד עם ראש הממשלה היום אריאל שרון, וראש הממשלה דאז מנחם בגין (ז"ל), אותה מלחמה שנועדה להסתיים תוך ימים ונמשכה בשטח לבנון כמעט 20 שנה. הוא נחשב איש מחוספס ופשוט, וזה מה שבלט אצלו דווקא בשל מעמדו - רמטכ"ל, שר, חבר כנסת, מנהיג תנועה. רפול נודע במיוחד בזכות עמדתו התקיפה כלפי אוייבי ישראל בכלל והמחבלים בפרט. המחבלים יורים משטח לבנון? צריך להיכנס לחסל אותם. ערביי ישראל מרימים ראש? צריך לצרף אותם לשטחי הרשות הפלשתינית. סוד גלוי הוא, אגב: רפול לא בדיוק אהב ערבים. "ג'וקים מסוממים" - כינה אותם.

נפגשנו לפני כחצי שנה, על-פי הזמנתו. הגעתי לשטח הצפוני של הנמל, שם ממוקמים משרדי אשטרום-דרגדוס, מטעמה פעל כאחראי על ניהול והקמת שובר הגלים לנמל היובל. ממשרדו יצאנו אל שובר הגלים, בצד הדרומי של הנמל. רפול עצר כמעט ליד כל עובד. כולל ליד העובדים הזרים. הוא שאל. התעניין. הוא פיקח מקרוב על עבודות הבנייה כדי לסיים את הפרויקט בזמן סביר. הוא היה גאה במלאכתו החדשה. בפועלו. בפרויקט הענק שאת הקמתו הוא מוביל. כדי להיות במקום ממש, הוא העמיד מכולה באתר הבנייה ממש, ושם שהה חלק מהזמן.

רפול עזב את המערכת הפוליטית לפני קצת יותר מחמש שנים, לאחר שבמאי 1999 לא עברה תנועת 'צומת', בראשה עמד, את אחוז החסימה. רפול דחה הצעות להשתלב במערכות פוליטיות אחרות. הוא הסיק את המסקנות ועזב. בניגוד לרבים וטובים אחרים, הוא לא חיזר אחרי שרים ואחרי ראשי המדינה. הוא לא ביקש לעצמו תפקיד בגופים ציבוריים, לא תפקיד דירקטור וגם לא יושב-ראש. הוא הלך לדרכו - לסקטור הפרטי. שם החל בקידום פרויקט היובל.

בפרויקט זה, שהיקפו הכלכלי נאמד במאות מיליוני דולרים, השקיע כמעט את כל זמנו. הוא נהג להגיע ב-06:00 ולעזוב לפנות ערב. בכל שעות היום הוא התרוצץ. בין משרדי החברה לבין אתר הבנייה. קיץ או חורף - רפול היה בשטח. לבדו. ללא ליווי וללא מאבטח. כאז, כך עתה בגיל 75, הוא היה נמרץ כמו גבר צעיר בשנות החמישים.

רפול מיעט לעסוק בפוליטיקה. רק לעיתים רחוקות הוא התראיין באמצעי התקשורת, וכאשר עשה זאת, הוא העדיף לספר על נמל היובל, על בירוקרטיה שפוגעת בכל חלקה טובה ועל חוסר הפירגון הקיים במקומותנו. כשנסענו במכוניתו - משובר הגלים (בצד הדרומי) למשרדי החברה, באזור הצפוני, ביקשתי את התייחסותו לעניינים חמים העומדים על סדר היום. במיוחד לתוכנית ההינתקות. שאלתי: מה ייקרה לדעתך אם תמומש? רפול השיב: "יהיו קסאמים באשקלון". וזהו. בזאת הסתיימה השיחה בנושא. הוא לא בירבר ולא ניסה לנמק בהרחבה את דבריו. הוא ציין את התוצאה העלולה להתרחש, אם תיושם ההינתקות. וזהו.