נשק כימי: איום אמיתי או הפחדה תוצרת-בית?

אין חולק על תפישת העולם שלפיה כל מדינה המבינה שעליה ליטול על עצמה את האחריות לשלומם ולביטחונם של אזרחיה, חייבת להיערך לקראת כל איום התקפי אפשרי מצד אויביה. מן הטעם הזה ברור כי ישראל חייבת לעשות כל מה שניתן כדי לחסל את האיום הפוטנציאלי של הפעלת נשק כימי על אזרחיה, במקרה שישוגר ישירות על-ידי סוריה או אם יהיה זה ארגון טרור, דוגמת חיזבאללה או אל-קאעידה, שייטול על עצמו את המשימה המחרידה.

אבל השאלה הרלוונטית בהקשר של האיום במתקפה כימית מן הצפון היא זו: האם אומנם יופעל נגדנו נשק כימי להשמדה המונית? מי שלא יתפתה להילכד בשבי הפחדים שמנסים "יודעי-דבר לכאורה" להמטיר על חיינו, וישקול בקור רוח ובהיגיון את כל המרכיבים של הנשק הכימי שאולי יופנה נגד ישראל, עשוי להגיע למסקנה מפתיעה-משהו: כלל לא בטוח שהאיום הזה ממשי וכי הפחדים מפני מוות המוני אלים ונורא שיחסל אותנו בהמונינו, אינם אלא תוצאה של לוחמת הפחדה פסיכולוגית תוצרת בית.

שני גזי עצבים קטלניים

לפי מידע המגיע מסוכנויות מודיעין שונות בעולם המערבי, סוריה התמקדה, מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, בסיוע מומחים מאירן, בפיתוח שני "גזי עצבים". האחד - סארין, והשני, חסר השם, המופיע תחת הכותרת VX. בשונה מן הסארין הנדיף, VX אינו נדיף כי אם עמיד. הגז הופק לראשונה בעולם בשנת 1952. אין לו ריח וצבע, והוא נחשב לגז העצבים הקטלני בעולם. לאחר חשיפה אנושית לגז זה מערכות הגוף חדלות לפעול. באדם ממוצע תקרוסנה כל מערכות הגוף (כלומר: מוות) בתוך דקות ולכל היותר עד חצי שעה מרגע החשיפה.

המדינות היחידות בעולם שבידן הידע הטכנולוגי לייצור החומר הן ארצות הברית, אנגליה, רוסיה, צרפת וסוריה. רוב המומחים בעולם מעריכים כי בידי סוריה מצויים גם מאגרים של גז חרדל שאותו קיבלו מאירן או שפיתחו אותו בשיתוף עם מדענים מסוכנות התעשיות הביטחוניות האירנית.

מוות מיידי בייסורים

הסורים לא הסתפקו בייצור חומרי ההרג הכימיים. הם השקיעו מאמץ ניכר ואמצעים לא מבוטלים בפיתוח יכולות להוביל את תכשירי הרצח האלה אל יעדי האויב - וישראל נופלת בהגדרת "אויב". תעשיית המוות הסורית פיתחה מספר יכולות התקפיות ברמה הטקטית והאסטרטגית, שראוי להבהיר אותן. למשל: ירי פגזים נושאי גז עצבים באמצעות תותחים המסוגלים להגיע לטווחים של כמעט 40 ק"מ וכמובן טילים נושאי ראשי חץ כימיים.

מה, בעצם, טיבם של גזי העצבים? גזים אלה קוטלים את האדם באמצעות פגיעה בדרכי הנשימה ובשרירים. המוכר בכל הגזים האלה הוא גז החרדל ששימוש צבאי נרחב בו נעשה כבר במלחמת העולם הראשונה. גזי העצבים כמו סארין ו-VX חודרים לגוף האדם בעת נשימה או במגע דרך העור החשוף, ומחסלים את יכולת התקשורת של העצבים עם מערכות השרירים של האדם. התוצאה: עם היפגעות כל יכולות התקשורת בין המוח לגוף, מפסיקות לפעול מערכות החיים, כמו מערכת הנשימה, והמוות הכמעט מיידי מגיע בייסורים.

הסודות, המידע וקלינגברג

נכון כי האיום הזה מעורר חלחלה. אבל יש לזכור כי ישראל לא קפאה על שמריה בתחום הכימי וידוע לכל סיפור לכידתו של המרגל פרופ' מרקוס קלינגברג, ששימש במשך שנים סגן המנהל של המכון למחקר ביולוגי שהוקם ב-1952 והוא שוכן בנס ציונה. כבעל תפקיד חשוב זה, נחשף קלינגברג לכל הסודות הכמוסים ביותר של המכון בתחום הכימי-ביולוגי. על-פי פרסומים רבים בעולם, הרי המכון, המסונף למשרד ראש הממשלה כמו גופים ביטחוניים אחרים, עוסק, בין השאר, בפיתוח אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי וכימי.

המרגל מרקוס קְלִינְגְברג עלה לישראל מבריה"מ עם קום המדינה. הוא שירת בחיל הרפואה בצה"ל והגיע לדרגת סגן אלוף ב-1950. שבע שנים לאחר מכן כבר כיהן במכון בתפקיד סגן המנהל המדעי ומנהל המחלקה לאפידמיולוגיה¹. כיוון שהמידע שצבר קלינגברג ושאותו העביר לרוסים, סביר להניח שכל המידע הזה - בתחום ההגנתי - הגיע גם לידיעת הצמרת הביטחונית הסורית שסביר מאוד להניח שהיא מבינה היטב איזה עונש חמור מצפה לה במקרה של מתקפת גזים נגד ישראל.

פוחדים מאיום המוות

העונש הזה יכול להתקיים בשני תחומים. האחד: בתחום ההתגוננות. סביר להניח ש"המוח היהודי המציא לנו פטנטים" כדי למזער את נזקי ההתקפה של גזי עצבים וכי במועד הנכון יופעלו אמצעים אלה להגנת האוכלוסיה האזרחית. השני: בתחום ההתקפי. אם אומנם נכונים הפרסומים בעולם כי ישראל פיתחה גם היא גזי עצבים, שאין התגוננות ידועה בפניהם, ויחד עם זאת המציאה וייצרה נגיפי מגיפות עמידים, כמו, למשל, מגיפת אבעבועות שחורות ואנטרקס.

את איום המוות הפוטנציאלי הזה מכירים הסורים היטב וככל הנראה גם בני בריתם במחנות החיזבאללה שבלבנון ובמוסדות השלטון הטרוריסטיים שברצועת עזה. ומן הטעם הזה סביר מאוד להניח כי אימת המוות של מתקפת-נגד ישראלית הנישאת עם הרוח - תמנע את התגשמות הפתגם המוכר היטב במקומותינו "כי מצפון תיפתח הרעה".