דמוקרטיה חדשה בישראל

האמת היא שנמאס כבר לדון בבחירות ותוצאותיהן. כל תילי התילים של פרשנויות מתבססים על הערכות בלתי מבוססות. לדאבון הלב, עיתונאים רבים נופלים אל תוך רשתם של הפוליטיקאים העוסקים בספינים, קידומם האישי, הדלפות מכוונות, וכד'. חבל לכלות זמן ומקום כדי לנסות ולנחש את תוצאות המשא-ומתן הקואליציוני. כל האפשרויות פתוחות וכל פתרון, אפילו ההזוי ביותר, יכול להתברר כמציאותי מאוד.

אחת הנקודות המטרידות המועלית על-ידי פוליטיקאים מסוימים כל אימת שנושא הקואליציה עולה לדיון היא שלילת הישיבה באופוזיציה. ה"עונש" הזה של ישיבה באופוזיציה מתקבל על-ידי פוליטיקאים כאילו המדובר בעונש מוות או שמא בהגליה ועבודות פרך. זו תפיסה מסוכנת העמדת בסתירה מוחלטת לתפיסה הדמוקרטית. השימוש ברטוריקה מרגיעה או מאימת כדי לאחד את השורות ולכונן "ממשלה רחבה" הוא שימוש ציני. לכל בר-דעת ברור שהצעות אלה אינן באות בתום לב אלא הכוונה היא אחת: לאפשר לראש הממשלה ולשרים לשכון לבטח במשרדיהם מבלי המנגנוני הביקורת והפיקוח הממוסדים או החוץ ממסדיים יוכלו אפילו לתת מכה קטנה ב"כנף". זו לא דמוקרטיה תקינה. בדמוקרטיה תקינה ישנה קואליציה וישנה אופוזיציה. לשתי הישויות הללו ישנו תפקיד מכריע במשטר דמוקרטי. מי שרואה באופוזיציה עונש איננו אלא בור ועם הארץ, במקרה הטוב, או שרלטן פוליטי המבקש לעצמו מנעמי שלטון למיניהם, במקרה הגרוע. הנטייה הטבעית שלי לקבל בחשדנות את האפשרות הראשונה.

אם נתייחס אל תוצאות הבחירות האחרונות ניתן בנקל לבסס את טיעונינו שישיבה באופוזיציה אינה עונש. לכאורה, "טובת המדינה" מחייבת את כל הכוחות הפוליטיים הציוניים ליטול חלק בקואליציה. הבעיה הקטנה היא שהמפלגות השונות שהתמודדו בבחירות ניסו לחדד את ייחודיותן ואף לטעון לשלילת מדיניותן של המפלגות היריבות. אז נכון שמערכת הבחירות הסתיימה והמציאות עולה על כל דמיון אך אסור לשכוח שחילוקי הדעות המאוד עמוקים בין המפלגות השונות נותרו כשהיו. אז מדוע יש צורך ליצור קואליציה של מפלגות חלוקות ביניהן כמעט על כל נושא? לא ברור.

הניסיון של איתן כבל ופואד בן-אליעזר למשוך בכוח את יחימוביץ' לקואליציה הוא ניסיון של למחוק באחת את תוצאות הבחירות. שלי יחימוביץ' דוגלת במדיניות כלכלית שהיא רחוקה מרק מזרח ממערב מזו של נתניהו. מה לה ולממשלה בראשות נתניהו-לפיד? העם אמר את דברו והעניק לשיטה הכלכלית הקפיטליסטית מנדט ברור לשלוט. נתניהו ולפיד מחזיקים באותה אידיאולוגיה כלכלית. אז מה יועילו מר כבל ומר פואד בממשלה מסוג זה? האמירה שמבפנים ניתן להשפיע היא עבודה בעיניים. כבל מחפש את ראשות מפלגת העבודה ופואד מחפש כיסא טוב בממשלה, אולי שר ביטחון, כדי לסיים את תרומתו לפוליטיקה כשהוא בשיאו. זה לא רציני ולא ענייני.

ציפי לבני טענה שנתניהו מסוכן למדינת ישראל. מדיניותו כלפי הפלשתינים והאמריקנים, אליבא דה לבני, היא מדיניות מסוכנת. אז מה היא תעשה בתוך קואליציה כה מסוכנת?

ראש הממשלה זכאי להקים את ממשלתו החדשה כראות עיניו. העם הצביע, לכן יש לכבד את הכרעתו. אדרבא: יתכבדו ראש הממשלה ומר לפיד לכונן ממשלה בדמותם ובצילם. על מפלגת העבודה ו"התנועה" להתכבד לשבת באופוזיציה ולהוכיח שלאלה אשר הצביעו עבורן יש נציגות לוחמת בכנסת. נתניהו באופוזיציה ניהל מלחמת חורמה בממשלה כיאה לאופוזיציונר. מדוע לא יעשו כך לבני ויחימוביץ'?

כניסה לממשלת נתניהו היא מבחינת מתן הכשר להתנהלותו של ראש הממשלה ושל ממשלתו בתחומי הכלכלה ומדיניות החוץ. יש לראש הממשלה מספיק אנשים טובים כדי למנותם לשרים בממשלתו. הוא גם יכול להביא את כחלון שפרש מן החיים הפוליטיים אך נותר נאמן לליכוד. כמוהו ישנם עוד רבים, ואם לא, ישנם אחרים.