שו"ת מתבקשות בפרשת מותו של בן זיגייר

עניין נושא שליחותו המסתורית של סוכן המוסד, בן זיגייר ז"ל, בשליחות המוסד אינה מעניינה של רשימה זו. העניין מצוי תחת איפול בחסות המונח הרחב הקרוי "בטחון המדינה" ולענייין זה נדרש, במספר רשימות נפרדות שעניין היחס בין פומביות הדיון הנדרשת בבתי-המשפט לבין הפגיעה בה במסגרת של הגנה הנטענת והנדרשת בטענה של הגנה, חשובה לא פחות, והיא - ההגנה על בטחון המדינה, המונעת פומביות דיון, במקרים מסויימים.

ענייננו אנו ברשימה זו הוא בפירוט - רחב ככל האפשר וללא כל איפול וגם/או כל צנזורה, מכל מין וסוג שהוא - בעניין מותו של בן זיגייר, בתא כלא, ב"כלא איילון", ברמלה, המוגדר כתא השמור ביותר בארץ, בו עוקבת מצלמה 24 שעות רצופות אחר מי שכלוא בתא שמור זה, למעט בעת שנכנס הוא לחדר השירותים.

משער אני, כי עם פרסום הדוח שכתבה נשיאת בתי-המשפט באזור המרכז, כב' השופטת דפנה בלטמן קדראי שמונתה כשופטת חוקרת נסיבות מוות, בעקבות מותו של בן זיגייר יתפזרו מעט מענני החושך סביב נסיבות מותו של סוכן מוסד זה. יחד עם זאת לא ברור, מדוע רק עתה - כשנתיים וחודשיים ימים לאחר שהתפוצצה בכלי התקשורת ברעש גדול, פרשת בן זיגייר - מתפרסם דוח שופטת חוקרת נסיבות מותו של בן זייגיר. לא ברור לנו, בכל הכבוד הראוי, מה מנע פרסום דוח שופטת חוקרת נסיבות מוות בסמוך למועד אירוע המוות או קרוב ככל האפשר לו.

הגיע הזמן שהגורמים המופקדים על בטחוננו, דוגמת המוסד, שירות הביטחון הכללי, שלוחות אגף המודיעין והממונה על הביטחון במשרד הביטחון, ידעו כי אולי אפשר להסתיר מעצרו של אדם ולהעלימו מידיעת הציבור, תקופת זמן מסוייימת בנימוקי בטחון המדינה, אולם אם אותו אדם אינו עוד בין החיים, קשה לשמור - לפחות את עובדת מותו - מידיעת הצבור.

בוודאי נתתתם דעתכם לכך שהנני משתמש ברשימת זו במשפט "מותו של בן זיגייר" ולא במשפט "התאבדותו של בן זיגייר". בכל הכבוד הראוי - כל עוד לא יציגו בפני ראיות ממשיות ומשכנעות, בדבר התאבדותו כביכול של בן זיגייר בתא השמור ביותר בבתי-כלא במדינה - להבדיל מ"ברווזים עתונאים" המופרחים בכלי התקשורת, איני מאמין, כי בן זיגייר המנוח נטל נפשו בכפו ובקצרה - התאבד. אני נוטה דווקא לסברה, כי הוא נרצח בתא בבית-הכלא שבו היה נתון במעצר ורציחתו זו הסוותה, כהתאבדות גרידא, שכן כך נוח לרשויות להציג מצב דברים זה, בפני הציבור הרחב.

יואב יצחק ברשימתו "סוד שדלף לא יצונזר" ("מחלקה ראשונה" - 16.2.2013) כתב בשולי רשימתו, כי: "במלחמה נגד סוכנים בוגדים נכון ומותר וגם יעיל ליתן לנאשמים חבל לתלות את עצמם". יתכן שיואב יצחק צודק ויתכן שהוא שוגה, אין ענייני ברשימה זו להתייחס לפן זה, אבל אם ניתן לבן זיגייר חבל, כדי שיתלה את עצמו או שמישהו תלה אותו או "עזר לו" כדי שהוא "יתלה את עצמו", הרי אסור לרשויות הביטחון להעלים מידע חשוב זה, בדבר נסיבות מותו של זיגייר, תוך שהם מתכסים באיצטלה של בטחון המדינה. נסיבות מותו של בן זיגייר - דבר וחצי דבר אין להם עם בטחון המדינה. אלה עובדות שזכאי הציבור לדעת אותן, מכלי ראשון ובמדויק - ויפה, יפה שעה אחת קודם.

כמי שלא בטובתו ושלא ברצונו "בילה" שבעה ימי מעצר במתקן הכליאה "אבו-כביר", יכול אני להעיד מידיעה אישית, כי מיד עם היכנסי למתקן כליאה זה, ניטלו ממני חגורת מכנסי ושרוכי נעלי. משתמהתי לפשר השפלתי זו, נאמר לי שהדבר נעשה לביטחוני שלי, כדי שלא אוכל לטרוף נפשי בכפי. גם המגבת שסופקה לי לשימוש יומיומי משירות בתי הסוהר, הייתה קצרה שבקצרות ובוודאי שלא ניתן היה לכרוך אותה סביב צוואר. היא יועדה למטרה אחת ויחידה - ניגוב הגוף ממים לאחר רחיצה. הא - ותו לא!

סעיף 5 (ד) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז-1977 מאפשר למפקד מקום מעצר לאסור על עצור להחזיק חפצים העלולים, לדעתו, לגרום נזק לעצור, לאחר שנתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו.

הציבור זכאי לתת באיזה אופן ובאמצעות מה "תלה" עצמו, אם בכלל, בן זיגייר בתאו, בתא המוגדר כ"תא השמור ביותר בכלא בו מותקנת מצלמה המצלמת את מי שמצוי בו 24 שעות ביממה". האם תלה עצמו בן זיגייר בשרוכי נעליו או אולי בחגורת מכנסיו? האם ניטלו ממנו שרוכי נעליו וחגורתו עם מעצרו והושבו לו לאחר מכן? האם לא ניטלו הם ממנו, מעולם? אולי תלה הוא עצמו - כגרסת המוסד שנמסרה, באופן בלתי רשמי, לפרסום בכלי התקשורת (שכן למוסד אין דובר) - באמצעי אחר? אם כן כיצד הגיע אמצעי זה לתאו השמור? מדוע תלה בן זיגייר עצמו, אם זמן קצר קודם לכן, נראה הוא יציב ומאושש לחלוטין, כגרסת עו"ד אביגדור פלדמן שביקר אותו זמן קצר, קודם "התאבדותו" הנטענת? התשובות לשאלות אלה מתבקשת - ומיידית! שכן אין עניינן ענייני בטחון המדינה, כלל וכלל.