קודם תיקים ואחרי כן קווי יסוד

כאשר מנהיג מן הימין מרכיב ממשלה כולם יודעים בערך את המסגרת, אך את קווי היסוד של הממשלה ניתן לקבוע סופית רק כאשר יודעים היטב את מרכיביה, ולכן סדר הפעולות הנכון והיחיד בהקמת ממשלה הוא:

1) החלטה עקרונית על השותפות;
2) הסכמה עקרונית על התיקים;
3) ניסיון ליצור קווי יסוד המקובלים על השותפים;
4) סגירה ותפירה סופית של כל המרכיבים.

שתי המפלגות, אשר בכלל לא בטוח שהן מפלגות לאורך זמן, רוצות "פוליטיקה חדשה", הן רוצות לקשור את העגלה לפני הסוסים, הן רוצות קודם כל קווי יסוד!

אבל אי-אפשר לקבוע קווי יסוד אם לא יודעים מי משתתף. על-מנת לדעת מי משתתף, חייבים לחלק את העוגה השלטונית, כי העוגה השלטונית אינה רק כיבודים, אינה רק ג'ובים - היא בעיקר סמכות ואחריות לקדם את האינטרסים של מי שבחר במפלגות הללו, תוך שיתוף גורל עם שאר המרכיבים לטובת מדינת ישראל, עם ישראל ונצח ישראל.

נפתלי בנט - מקרה אבוד?

כל הקשקוש על "פוליטיקה חדשה" מעיד במקרה הטוב על חוסר ניסיון, תמימות, חרדה מקבלת אחריות, ובמקרה הגרוע על שיגעון גדלות, חלילות, התנשאות. כל הקשקוש הזה על "פוליטיקה חדשה" גורם נזק ענק לעם ישראל, ויחייב הקמת ממשלה על כרעי תרנגולת, על-פי מיטב האינטרסים של האויבים שלנו.

ביבי לא היה צריך לקרוא לנפתלי בנט ראשונה. בנט בכיס של ביבי, תסתכלו על תעמולת הבחירות של הבית היהודי, ואם בנט לא רוצה להיות בכיס של ביבי, המפלגה שלו תתפרק, ואוהבי ארץ ישראל מקרב הסיעה ילכו עם ביבי. ביבי צריך לקרוא קודם לאגוזים הקשים, לא לאלה שהתחייבו לבוחרים שלהם שהם הולכים עם ביבי, ולכן בוחריהם בחרו בהם. מה האלטרנטיבה שלו? זהבה גלאון במשרד החוץ?

בהליכה עם יאיר לפיד מפר בנט את הברית עם בוחריו. אז הוא יישאר עם לפיד, הוא אפילו יכול להתאחד איתו, יכול לקחת איתו גם את איילת שקד, הם מתאימים ללפיד ולפיד מתאים להם. אבל שאר חברי הסיעה, לפחות רובם המכריע, חייבים להיות נאמנים לבוחרים ולהקים ממשלה לאומית שתעמוד על זכויותנו בארץ ישראל, תעמוד על בטחוננו כאן, ועם זאת אוזנה תהיה כרויה לפעמי שלום אם יבואו.

גם אם בנט הוא מקרה אבוד, והחליט לבגוד בביבי על-מנת לחבור ללפיד, וגם אם איילת שקד תחליט להצטרף אליו, הרי שעשרת חברי הכנסת המקוריים של הבית היהודי יודעים היטב מי בעל בריתם, ורצוי שיראו לבנט ולמי שמחובר אליו את גבם, ויפה שעה אחת קודם.