כשלון החזון של הנשיא אובמה לפני ארבע שנים יצא אובמה למסע נאומי חזון בפראג, בברלין ובקהיר. נאומי תקווה של שלום עולמי, פירוק נשק גלובלי ואטומי, על בסיס "חוק בינלאומי" מוסרי והומני. בתמורה לנאומים אלה זכה בפרס נובל לשלום. הוא ניהל מדיניות שלום נאיבית של פייסנות, על-מנת להיות שונה מהנשיא בוש. לא עבר זמן רב והוא הבין שבריאליה שונה לחלוטין. המדיניות האמריקנית מפגינה מאז בלבול וצביעות, בניגוד לעקרונות ה"חוק הבינלאומי", ובניגוד לכל מה שאובמה הטיף בעבר. כל מה שקורה היום, במהפכות במדינות ערב, בלוב, בטוניס, בתימן באפגניסטן, בסוריה, במצרים ובסעודיה, מוכיח עד כמה המדיניות של אובמה, סלקטיבית. בפועל אובמה הפך להיות יותר בוש מבוש. אמריקה מנהלת מדיניות דו פרצופית. אמריקה ואירופה בפשיטת רגל מוסרית, בהקשר לאי כיבוד החוק הבינלאומי.
כל המנהיגים של העולם הנאור והדמוקרטי, כולל
ברק אובמה, המטיפים ותובעים לאכוף את ה"חוק הבינלאומי", על כל שאר מנהיגי המדינות, נוהגים בצביעות כשזה נוגע להם. גם הדיפלומטים והאקדמאים, במדינות הדמוקרטיות, נוהגים בפועל, בניגוד ל"חוק הבינלאומי", כאשר האינטרסים הלאומיים, הביטחוניים והכלכליים שלהם דורשים זאת.
נאומי החלום לשלום עולמי מול העימות עם העולם המוסלמי
אובמה היה התקווה הגדולה של האנושות הנאורה. הוא רצה לפתוח מהלך היסטורי של דיאלוג ופיוס עם העולם המוסלמי. הוא רצה לבנות עולם חדש על-פי ה"חוק הבינלאומי". ואולם, כיום הוא מוכיח התנהלות של מדיניות הפוכה לחלוטין. מדיניות של צביעות וסלקטיביות בניגוד לכל מה שהטיף.
בסוריה, מנהל
בשאר אסד הרג ודיכויי אלים ואכזרי של הפגנות אזרחיות למען חופש. ארה"ב שותקת ומתעלמת, ומסתפקת בהודעות גינוי צמחוניות.
באירן, אמריקה התעלמה לחלוטין מהדיכוי האכזרי של האופוזיציה, בעקבות תוצאות הבחירות המזויפות שבהן ניצחה האופוזיציה.
בתימן, בעירק, באפגניסטן ובפקיסטן, מבצעים האמריקנים חיסולים יום יומיים בניגוד ל"חוק הבינלאומי", ללא תגובה ומחאה בינלאומית של האו"מ והמועצה לזכויות אדם.
פרשת חיסולו של אוסמה בן-לאדן
על-פי ה"חוק הבינלאומי", ארה"ב ביצעה פשע בינלאומי. היא ביצעה רצח ללא משפט, תוך פגיעה בחפים מפשע. פעולה פיראטית על אדמת מדינה ריבונית. זרקה את גופתו של בן-לאדן לים, ללא קבורה. ביצעה פעולת טרור וחיסול ללא אישור האו"ם, תוך ערפול והסתרת מידע. במילים "ישראליות" חיסול ממוקד מוצדק של ארכי טרוריסט, ללא בג"ץ וללא בצלם.
מותו של אוסמה בן-לאדן חיזק את מעמדו ויוקרתו של הנשיא אובמה, אך לא הוביל לשבירת כוחו של הטרור המוסלמי הקיצוני. מות בן-לאדן חיזק את המוראל של העם האמריקני ואת מעמדו הפוליטי של אובמה, לאחר רצף כישלונות צבאיים ומדיניים של ארה"ב. ולמרות זאת מותו של בן-לאדן לא שינה לטובה את מעמדה של ארה"ב בעיני המדינות המוסלמיות בפקיסטן, אפגניסטן, עירק, סוריה ושאר מדינות ערב שבהן התחוללו מהפכות ובראשן מצרים. האיבה והשנאה לארה"ב דווקא גברה והתעצמה.
אוסמה בן-לאדן מת אך הג'יהאד הגלובלי חיי ופועל
רוב מנהיגי המערב יצאו בזמנו בהודעות דרמטיות של כביכול ניצחון היסטורי נגד הטרור האיסלאמי. הם האמינו בנאיביות האופיינית שהעולם יהיה מקום בטוח יותר לחיות בו.
רוב מנהיגי המערב, כולל אובמה, עדיין לא הודו בכשלון התחזיות האופטימיות שלהם. הטרור האיסלאמי, מורכב מקבוצות מקומיות עצמאיות הפועלות בשטחן, ולא תלויות וקשורות למפקדה עליונה של בן-לאדן. קבוצות אלה ממשיכות לפעול באפריקה, בחצי אי ערב, בעירק, ובאירופה. בנוסף לקבוצות טרור מאורגנות, ישנם גם קבוצות של בודדים שימשיכו לפעול.
ארגון אל-קאידה לא נעלם בעקבות מותו של בן-לאדן, כשם שהטליבאן, החמאס, החיזבאללה ושאר הארגונים המפוזרים בעולם המוסלמי ממשיכים להתקיים ולפעול ביתר עוצמה. אוסמה מת אבל נאמניו ממשיכים לחיות ולפעול באירופה, באסיה, באפריקה ובאמריקה.
החוק הבינלאומי, הג'יהאד העולמי והנשיא האמריקני
ה"חוק הבינלאומי" בבסיסו הוא קטלוג משפטי ששואף לקיום עולם אידיאלי שבחלקו הוא חלום וירטואלי. ה"חוק הבינלאומי" הוא גמיש ונתון לפרשנות אינטרסנטית של בעלי הכוח הצבאי והמדיני.
באפגניסטן, בעירק, בפקיסטן, בתימן, בסעודיה, בסוריה ובמדינות נוספות באסיה ובאפריקה לא קיים ולא מופעל ה"חוק הבינלאומי". ה"חוק הבינלאומי" זוכה לפרשנויות מאוד סלקטיביות של גמישות, במועצת הביטחון, בבית הדין הבינלאומי בהאג, במועצת האו"מ לזכויות אדם. פרשנויות הנוגדות את ה"חוק הבינלאומי". אלה הן עובדות החיים.
רק מישראל תובעים לקיים את ה"חוק הבינלאומי" כלשונו התיאורטי. רק את ישראל מאשימים, ב"
פשעי מלחמה", כאשר היא נלחמת על קיומה, נגד הטרור הפלשתיני והאיסלאמי.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
