ים המלח אינו נדל"ן של חברה קנדית

הקדוש ברוך העניק לנו מתנת טבע יקרת ערך ושמה ים המלח. אך יש מי שנטל לעצמו את הרשות ועורך את כל ההכנות למכור את המתנה לחברת הון קנדית.

משפחת עופר מתייחסת למתנת הטבע, השייכת לכל החברה הישראלית, כאל רכושה הפרטי. היא מוכנה תמורת בצע כסף להמר בגורלם של אלפי פועלים במפעלי ים המלח, רותם אמפרט, תרכובת ברום, מפעלי תובלה, מפעל המגנזיום ועוד מספר מפעלים שקשורים לימת המלח, ימה השייכת לכלל אזרחי מדינת ישראל.

משפחת עופר קיבלה לרשותה את מתנת הטבע האלוהית ולכן היא מרשה לעצמה לשחק באלו הימים בגורלם של אלפי משפחות בנגב, הנתונים בסד של חוסר ביטחון תעסוקתי. "החברה לישראל" ושררת הון נואף של משפחת עופר בגיבוי ממשלת ישראל מוכנה למכור תמורת בצע כסף את מה שלא שייך לה, אלא שייך לכלל החברה בישראל.

את משפחת עופר לא מטריד שכל ראשי הערים בנגב מתנגדים למהלך המכירה לחברה קנדית. את משפחת עופר מעניין איך לעשות קופה, והחברה הקנדית נפלה לידיה מציאה. הפקת האשלג בישראל היא מהזולות בעולם. אין צורך לבצע כרייה במעמקי האדמה ולהוריד פועלים, הכל קורה מעל פני הקרקע. אחסון האשלג בישראל הוא מהזולים ביותר בעולם. בזכות היובש באזור ים המלח לא נשקפת סכנה לאיכות האשלג עקב מיעוט הגשמים. אז מדוע שהחברה הקנדית תסתפק רק ב-13.9% ממניות כימיקלים לישראל. מדוע לא הכל? מדוע לא 100%?

אז מה אם מאחורי המספרים האלה ישנו אוקינוס של אלפי בני אדם מדימונה ומירוחם, מערד ומבאר שבע, מרהט ומעשרות כפרים בדואים לא מוכרים. אז מה אם חברת כימיקלים לישראל היא המעסיקה הגדולה ביותר בנגב?

בוודאי, שלדרוש מחברת הון קנדית מחויבות כלפי הביטחון התעסוקתי של הון אנושי, של פועלים מרחבי הנגב, הנושא על גבו את המפעלים זה ממש מוגזם. עוד יותר מוגזם יהיה בעיני משפחת עופר, המגובה על-ידי ביבי-שטייניץ לדרוש לתת את מתנת האל - את ים המלח - לידי ההון האנושי, המגיר זיעתו במלח ומקיים אלפי משפחות בנגב.