צלם בכנסת ישראל

תנועת שינוי, ובראשה יוסף (טומי) לפיד, נאלצה השבוע לפרוש מהקואליציה בכלל ומהממשלה בפרט. נאלצה, כאמור, היות ובניגוד לדברי לפיד, חמשת שרי שינוי נדחפו להתפטר באופן בלתי מתוכנן, לאחר שלפיד הסתבך בהעמדת אולטימטום לראש הממשלה, אריאל שרון: ביטול ההסכם עם יהדות התורה, לפיו יועברו למוסדות החינוך שלה 290 מיליון ש"ח תמורת הצבעתה בעד תקציב המדינה, או שנפרוש מהממשלה ונצביע נגד התקציב.

תנועת שינוי ולפיד בראשה, מציגים את פרישתם כמימוש רעיון אידיאולוגי וכיישום משנתם הרעיונית בזכותה נבחרו לכנסת. לפיד אמר עם פרישתו, כי הוא גאה בשרי שינוי, שהעדיפו עקרונות ולא כיסא. האמת, כפי שנפרט בהמשך, היא ששרי שינוי, ובעיקר לפיד, דבקו בשינאה כלפי החרדים, עד כדי כך שאפילו הקריבו את הכיסא המרופד. כל כך עזה אצלו שינאת החרדים, עד כדי כך שזו עיוורה את עיניו, והדביקה את ח"כ אילן שלגי בשינאה היוקדת. אדם זה, שחי יפה מאוד מהקופה הציבורית, העז לכנות את ראש הממשלה, שרון: "אימפוטנט".

כאמור, לא מכוח עקרונות פעל לפיד, מכל מקום - לא אלה שבזכותם נבחר לכנסת: ציבור הבוחרים בתנועת שינוי, לא נתן מעולם ללפיד מנדט להוביל שינאה פתולוגית כלפי דתיים וכלפי החרדים; ציבור הבוחרים, הנמנה בחלקו הגדול עם המעמד המבוסס יותר בחברה הישראלית, ייפה את כוחו להוביל סדר יום ציבורי חדש, שיכלול, בין היתר, חלוקה אחרת של תקציב המדינה והסכם שלום עם הפלשתינים. עם זאת, אותו ציבור לא ייפה את כוחו מעולם לגזול את לחמם של ילדי החרדים, ובטח ובטח לא ייפה את כוחו להוביל ולהניע שינאה עיוורת והסתה הנראית אנטישמית כלפי החרדים בכלל והרבנים בפרט.

לפיד חטא כלפי ציבור תומכיו ופשע כלפי הרבנים. כלפי תומכיו, כאשר לא טיפל נכון במשבר ולא שחרר עצמו מאדי השתן שעלו לראשו, וכלפי הרבנים - כאשר הסית נגדם ברשעות והתעמר בהם ובמוסדות שהם מייצגים.

לפיד, שצבר את הונו האלקטוראלי בבחירות האחרונות לכנסת, לא ידע לעשות את ההבחנה הנדרשת מפוליטיקאי בכלל ומאדם ישר-דרך בפרט. משעה שנבחר לשר המשפטים בממשלת ישראל, הוא אמור להתמקד בפעילות למען הציבור כולו, כולל הדתיים והחרדים. כשר בממשלה, הוא אמור להיות ער למצוקות החרדים, ובמידת הצורך אף להציע להם תקציבים גדולים עוד יותר, כדי שיוכלו לחיות בכבוד. העובדה שהוסיף לגזול מהם תקציבים (וביד אחרת להגדיל תקציבים לתיאטראות...), ועוד להתהדר בזאת, מעידה כי ערכים שיוויוניים הם ממנו והלאה.

ובכל זאת, כמה דברים טובים אפשר להגיד עכשיו על לפיד. למשל, בזכות זאת שלא השכיל לשמור על מוצא פיו, וטוב שכך, אני יכול לחשוב עכשיו וגם להזהיר מפני צלם בכנסת ישראל - הוא-הוא לפיד; בזכות גסות הרוח הבלתי נשלטת מצדו, אפשר בהחלט לחשוב, כי בתוך-תוכו של יושב-ראש שינוי מתרוצץ שד גזעני שהתפתח למימדים של 15 מנדטים. מאיש זה, אגב, הזהרנו כאן בשנתיים האחרונות כמה פעמים [ראו קישורים].

לפיד אינו איש עקרונות. לו היה איש עקרונות, היה נזהר מלומר דברים בוטים וכוזבים המזכירים עלילות דם נגד יהודים בתקופה שהשתוללה החיה הנאצית. לו היה אדם רציני לא היה עורך השוואה מצמררת בין פעולות מסויימות של חיילי צה"ל, ברצועת עזה, לבין פעולות קלגסי החיה הנאצית. לו היה איש עקרונות, ואלמלא היה חוטא בתרבות הצביעות, לא היה מסכים ממש לפני כמה חודשים לכניסת סיעת יהדות התורה - לא רק לקואליציה (כפי שסיכם עכשיו שרון, עימה), אלא גם לממשלה, בתפקיד שר [ראו קישור], מה שכמובן עולה כסף. לו היה איש עקרונות, היה פועל כדי לאפשר התנהלות דמוקרטית בתנועת שינוי, ובמיוחד הצטרפות למוסדות שינוי של חברים חדשים שפעלו למען "תנועת עודף" זו. לו היה איש עקרונות, לא היה נוטל חלק, לפחות במחדל, מהשחיתות במוסדות שינוי.