מדינה פלשתינית בשיתוף החמאס

מטח הטילים לעברה של שדרות בעת ביקורו של אובמה בארץ הוכיח פעם נוספת שלא יתכן הסדר בין הפלשתינים לישראל ללא שיתופו של ארגון החמאס. הגם שארגון הטרור נמנע מלהודות בביצוע הירי, סביר להניח שהוא זה שעומד מאחוריו.

מטח הטילים היה רק אות-אזהרה שכוון לעברם של אבו מאזן, בנימין נתניהו וברק אובמה, ונועד להמחיש שגם החמאס מצוי בתמונה. אלא שראש הרשות הפלשתינית יכול רק לעשות שמיניות באוויר כדי להחיש את הקמתה של מדינה פלשתינית. אחרי ככלות הכל אין לה שום סיכוי להתממש מבלי שהחמאס יקבל את חלקו בעוגה.

טועים גם אובמה וגם נתניהו הרואים באבו מאזן את השותף היחיד לשיחות ההסדר. החמאס, למי שעדיין שכח, הוא בכל זאת הגורם הדומיננטי של הפלשתינים וחזקה עליו שלא יוותר על חלקו.

קריאת המפה

אז נכון שתנועת החמאס מוכנה בינתיים לעשות כל שניתן כדי למחוק את ישראל מן המפה. אבל במבט לאחור רצוי לקרוא את המפה ולהיווכח בעליל כי הייתה זו תחילה גם מדיניותם המוצהרת של אש"ף ופתח בגלגולם הקודם, כשהיו עדיין הגופים הדומיננטיים של הפלשתינים.

עמידתו של אבו מאזן בראש הרשות הפלשתינית, וכמי שמייצג אותה בהווה, משחקת, למראית-עין לטובתו, לפחות בעיניהן של מרבית המדינות החברות באו"ם, כפי שהתברר בהצבעה שנערכה לפני חודשים אחדים בעצרת. הצרה היא שהייצוג הבלעדי הזה תופס רק על גבי הנייר וספק גדול אם יוכל לעמוד במבחן מעשי.

המציאות הרי שונה בתכלית ולישראל לא תיוותר ברירה אלא להשלים עם העובדות בשטח. הגם שהחמאס הוא, לפי שעה, המר שבאויביה, יהיה עליה לבלוע את הגלולה המרה ולהתדיין גם עימו כדי להבטיח שלא יקופח.

אם בכל זאת תמשיך ישראל להחרים את החמאס, הרי שלא מן הנמנע שארגון הטרור יוכיח בשטח מאיפה בדיוק משתין הדג. במערכה שתפרוץ בינו לבין הרשות הפלשתינית תהיה, קרוב לוודאי, ידו של החמאס על העליונה והוא יהיה זה שישתלט עליה. והנה עוד סיבה טובה להקדים רפואה למכה.