"ארבע-על-ארבע" הוא מעין קוד: הוא כינוי ל"רכב שטח", על-פי רוב ג'יפ יוקרתי, מהודר ומאובזר, רכב "בן זונה" בלשון אנשי הטריבונה. הוא חצי-אמפיבי, מדלג מעל כל גבשושית, צולח מאגרי מים, חזק, קשיח, עמיד. רכב-רכב. רכב "גבר-גבר".
ה"ארבע-על-ארבע" הוא לא רק רכב. הוא סממן של מעמד - סמל סטטוס.
יש נהגים שעצם הנהיגה בו, כשהם חוצים, סתם כך, רק כדי להיראות, להתנאות ולהתהדר, את רחובות העיר, מסבה להם הנאה. הם מסתכלים - מורמים מעם, גאים בעליונותם ומתייהרים בה - סביב, תרים וסורקים את העוברים ושבים, מנסים ללכוד את מבטי ההשתאות, ההערצה ויותר מכל - את מבטי הקנאה הירוקים של מי שרכב הזוי כזה מופיע, אולי, כלומר - אם בכלל, רק בחלומותיהם.
מחירו של "ארבע-על-ארבע" חדש-חדיש, "ישר מהניילון", גבוה מאוד. הוא נאמד ביותר מאשר מאה אלף שקל. יש רכבים שמחירים כפול ואף משולש.
לעומת אנשי ה"ארבע-על-ארבע", קיימים אנשי ה"ארבע" האחד; האנשים אשר בסופו של יום הם סחוטים, גמורים, הולכים, כלומר מדדים וזוחלים - על הפנים - על ארבע. אלה אנשים שאין להם רכב פרטי - לרבים מהם יש, בדוחק, כסף לאוטובוס ציבורי בלבד.
המרחק בין אנשי "ארבע-על-ארבע" לבין אנשי "ארבע" הוא המרחק שבין מדינת רווח לבין מדינת רווחה. אין שום נקודת חיבור, שום מגע, שום קשר, בין הראשונים לבין האחרונים, בין העשירים-כקורח קלילי היום לבין העניים המרודים קשי היום. אין שום דבר משותף למי שהחודש נגמר להם כאשר כל הוצאותיהם בו, גבוהות ככל שיהיו, הן בבחינת "כסף קטן", לבין מי שהכסף נגמר להם כבר בתחילתו.
"ארבע-על-ארבע" לא מעטים עוקפים אותנו (מי מאתנו שנוהגים ברכבים פשוטים וזולים יותר) בשעטה, כשאנחנו זוחלים - כאשר אנחנו לא תקועים בפקק - על נחשי-האספלט הקרויים "כבישים", בדרכם אל מסעותיהם האתגריים, על הצימרים המפנקים, אל נופשוני סוף-השבוע שלהם, אל ה"דילים" האטרקטיביים.
הם לא חיים במדינה שלנו. הם חיים במדינה שלהם. בין שתי המדינות פעור מרחק שלא ניתן לגשר עליו, גם לא באמצעות נסיעה ב"ארבע-על-ארבע".
