לא טהרן ולא אסד

ארבעים השנים השקטות שהיו לאורך הגבול הצפוני הגיעו, ככל הנראה, לקיצן. נפילת משטרו של בשאר אסד בסוריה היא זו שרובצת לפתח ועל-פי כל הסימנים שבשטח יש בה כדי לבשר תוהו ובוהו רב-ממדים, שסופו מי ישורנו.

על-פי התחזית הצפויה, לא תלקק ישראל דבש מן התוהו ובוהו הזה. היא מעידה בעליל על אי-שקט ומתח, שעלולים במהרה להידרדר, בשל חוסר-שליטה, לעימות צבאי בלתי-נמנע. מי שעדיין סבור לתומו שטוב הדבר שאסד יפול - פשוט טועה בגדול. אחרי ככלות הכל היה זה דווקא השליט העריץ שהיטיב לשמור על שקט בגבול עם ישראל. כמו אביו, חאפז, שליט עריץ לא פחות מבנו, עשה בשאר ככל יכולתו שלא לחמם את הגיזרה הצפונית המשותפת.

אלמנטים קיצוניים

מסתבר שהסכנה לישראל אורבת דווקא מכוחות המורדים. מאחוריהם מסתתרים אלמנטים קיצוניים ביותר, הנתונים להשפעתם של איסלאמיסטים חורשי רעתנו. כל הסימנים מעידים שאם, אומנם, יצליחו כוחות אלה למגר את אסד, הרי שפניהם הבאות מועדות לעימות חזיתי עם ישראל השנואה עליהם.

למען הגילוי הנאות צריך, אומנם, להודות שמבין המדינות הערביות הגובלות עם ישראל - סוריה היא מאז ומתמיד האויב המר והנמהר שלה, שפניו אינן לשלום עימה בשום פנים ואופן. אלא שככל היותה קיצונית באיבתה כלפיה, הרי שלפחות על פניה, היא הקפידה לנהל כנגדה מדיניות מאופקת של "לא מדובשך ולא מעוקצך". אחרי ככלות הכל, גם זה משהו שלא ניתן להתעלם ממנו.

לייחל לאסד

אז נכון שיש לסוריה נשק כימי לא-קונבנציונלי, שהיא כבר השתמשה בו נגד כוחות המורדים. אלא - ושוב למען הגילוי הנאות - ברור למדי שלא תעז לעשות בו שימוש נגד מדינת ישראל, ביודעה היטב את הבומרנג הכרוך בשימוש שכזה.

אם בכל זאת אורבת, עדיין, סכנה מן הגבול הצפוני, היא קיימת בשל חוסר-שליטה של אלמנטים קיצוניים, חמומי-מוח, הדוגלים במדיניות של "אחרי המבול". אי לכך צריכה ישראל לייחל, ככל שניתן, להמשך משטרו של אסד, שהוא בסך-הכל הרע במיעוטו עבורה, גם אם הסיכויים לכך קלושים למדי.

כך או אחרת, יותר משתחזית קודרת למדינת ישראל צפויה בעתיד הקרוב מאירן - היא צפויה מסוריה שלאחר אסד. אז במקום להשקיע את כל כוחו ומרצו כנגד משטר האייתולות - ישכיל צה"ל לקדם תחילה את פני הרעה מצפון.