מבר כוכבא לבר יוחאי

בשבוע שבו ראש מפלגתה העמיד את החרדים כאנטיתזה למה שישראלי בעיניו, בחרה רות קלדרון לאמץ את הגרסה החרדית לל"ג בעומר. לא עוד בר כוכבא ומרד ועצמאות ומסירות נפש לחירות ישראל - עכשיו חוזרים לר' שמעון בר יוחאי ולספר הזוהר ולפנימיות התורה. לא עוד מיליטריזם לאומני, עכשיו תור הסגפנות הגלותית, הלאה ביתר, תחי המערה. אבל הדיכוטומיה הזאת הייתה תמיד מלאכותית.

המערה הייתה אופציה לבודדים ולמתבודדים, שני יחידי סגולה שברחו מהחברה ומהמציאות המדינית וגם לאחר שיצאו, לא הבינו כיצד יהודים עובדים תחת לעסוק בתורה. רשב"י ובנו אלעזר שרפו את "האדם העובד"... אומנם אלוהים החזירם למקצה שיפורים ("להחריב עולמי יצאתם?") אבל קלדרון מבקשת לדחוק את כולנו למערתם. מי היו העובדים שנשרפו? אנשים ששילמו בעבודתם מיסים לשלטון הרומאי. הוא ראה בהם משת"פים... רשב"י לא מוכן לשתף פעולה עם הרומאים - איך שומרים על חירות בלי רומא? רק במערה.

מדוע ברח רשב"י למערה מאימת הרומאים? משום שלא הסכים לראות שום טובה במעשי השלטון הזר. כה לאומני וחשוך וקנאי היה, עד שכל נקודה טובה שחבריו ראו אצל הרומאים, פורשה על ידיו באופן שלילי; כל מה שעשו - לא עשו אלא לצורך עצמם. כה עזה הייתה שנאתו של רשב"י לרומאים, עד שקבע "הלכה: בידוע שעשיו שונא ליעקב". אין גישור, אין קישור. תהום מוסרית, לאומית ודתית אדירה מפרידה בינינו לבין האומה השולטת בנו. רשב"י היה תלמידו המובהק של ר' עקיבא, האידיאולוג של מרד בר כוכבא. גם הוא צעד בימים אדומים של פרעות ודמים, בלילות השחורים של ייאוש, שעה שבהרים ובכפרים הרימו את נס המרד לחירות ישראל. אבוי, גם הוא תמך ב"לאומנות" הזאת.

עכשיו באה קלדרון ומדביקה לר' עקיבא את הכינוי "לאומן". ירושלים והארץ חרבות, המקדש מחוק, קרן ישראל מתפלשת בעפר - ומי שמבקש חירות לעמו הוא לאומן. ר' עקיבא ראה בבר כוכבא משיח. לא "משיח, משיח, משיח", אלא במובן המקראי, מי שנמשח למלוכה, כלומר להנהגה. בר כוכבא נתפס על-ידי ר' עקיבא כמנהיג פוליטי וצבאי, הראוי לשחרר את עמו מעול השלטון הזר ולכונן ממלכה עצמאית. הרמב"ם לומד מפה שמשיח אינו קוסם ומחולל נסים, וגם לא אדמו"ר סגפן. הוא לא הכיר את קלדרון.

קלדרון בוחרת במערה במקום ביתר של בר כוכבא. מה עושים כיום במירון? לו התעורר רשב"י, האם לא היה מגרש את המשתטחים על קברו ושולחם ללמוד את תורתו? התגלגלו לידיי חוברות כרומו צבעוניות המגייסות כספים ועיקרן אחד: רשב"י הוא התקווה. עשרות עמודים שבהם שם האלוהים נפקד ובמקומו הושם שמו כמצמיח ישועות ובורא רפואות: "זיווגים - בזכות רשב"י הקדוש; רפואה - בזכות רשב"י הקדוש; כל הישועות - בזכות רשב"י הקדוש; ילדים - בזכות רשב"י הקדוש", ומה אתם יודעים? "רשב"י יכול לשנות לכל אחד את המזל". היכן אלוהים בתמונה? לא ידוע. הפוסקים שהתנגדו לתפילה על קברי המתים חששו שהדבר כרוך ב"דרישה אל המתים"; המתפלל עלול לשכוח שהתפילה היא לאלוהיו, ולהפנותה לצדיק הקבור במקום. כך הסביר הרמב"ם בתקציר ההיסטורי להלכות עבודה זרה - ששורש עבודת האלילים היא הפנייה לתיווך במקום ישירות לאל, ועם הזמן שיכחת המקור והאלהת המתווך.

הבחירה במערה היא חיפוש אלטרנטיבה לציונות ש"פשעה" בהעלותה על נס את מרד בר כוכבא. מחפשים אלטרנטיבה רוחנית דתית שאינה קשורה בלאומיות ובתחיית העם היהודי בארצו. כי היחיד יכול לינוק את השפע הרוחני שלו מצדיקים, ולא משנה היכן יהיה - אם באומן או בניו-יורק. ומה לנו ארץ ישראל? לא בכדי בסקטורים ידועים בחברה פושטת ההנחה שהציונות מקבילה ללאומנות, ובכלל היא רק עניין לימין המתלהם. אנחנו? אנחנו הולכים עם רשב"י. מי יגל עפר מעיניך בר יוחאי, מול אלה הנושאים שמך לשווא?