עיוות הדמוקרטיה כשלטון דיקטטורה

"על הבוקר", כמו שאומרים, אבקש לברך מכאן את פנחס וולרשטיין, ראש מועצת בנימין, על האגרת ששלח לתושבי מועצתו, ובה הכריז על עצמו כמי שיפר את חוק הטרנספר (הקרוי בעברית המכובסת "פינוי-פיצוי") ויתנגד לביצועו "באופן בלתי אלים", בהיות החוק הזה בלתי מוסרי ומעשה הגירוש - פשע. פנחס אף קרא להמונים להצטרף אליו כדי לסכל את ביצוע הפשע הזה.

"קול ישראל" כינה את צעדו של וולרשטיין "תזזית", ושרת המשפטים, בטון מתחסד ובנימה דידקטית של מורת בית ספר, איימה בנקיטת הליכים פליליים נגד ראש המועצה. קול ישראל טרח להוסיף, כי "לא כולם במועצת יש"ע מסכימים עם סגנונו של וולרשטיין".

ובכן, בהיותי גם אני חבר הנהלת מועצת יש"ע, אני מודיע כאן, שגם אני מזדהה עם האמור באיגרתו של וולרשטיין ואעשה כל שביכולתי כדי להפר את החוק האכזרי והמרושע הזה - חוק רודני, אנטי-דמוקרטי, חוק של רדיפות ודיכוי המזכיר את רדיפת היהודים לדורותיה, חוק אנטי-ציוני ואנטי-לאומי, חוק שהוא חרפה למחוקקיו, ואשר מי שיבוא לבצעו ולאוכפו בכח - יהיה בבחינת פושע, מבצע פקודה בלתי חוקית בעליל.

כאן המקום לדווח על-פי האינטרנט, כי בסמינר שנתקיים במלון שורש, תחת הכותרת "מורשת המשפט בישראל" המליץ שופט בית המשפט העליון, ומי שהיה במשך שנים היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להימנע במידת האפשר מהגשת כתבי אישום נגד חיילים המסרבים פקודה עקב אמונתם הדתית. כאן המקום להזכיר את פסקו של הרב שפירא, שאכן קרא לחיילים לסרב לפקודות גירוש ועקירה - על בסיס הלכתי.

באותו סמינריון השתתף גם הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, האלוף מנחם פינקלשטיין ובאתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" מדווח, אני מצטט: "הפצ"ר לשעבר.. הפתיע כאשר סרב לומר, האם הפקודה לחייל לפנות יישוב יהודי הינה לדעתו חוקית או בלתי חוקית בעליל".

פינקלשטיין סיפר על פסיקות חדשות בנושא, לפיה אפילו הפקודה לירות בצמיגי מכונית של מפיר עוצר בשכם הוגדרה על-ידי בית המשפט כבלתי חוקית בעליל, והחייל שציית לה - הורשע.

אני מצטט: "פינקלשטיין רמז, כי יש בצמרת צה"ל חילוקי-דעות, האם פינוי יישובים נמצא בגדר סמכויות הצבא, לאור החוקים הקיימים והמיגבלות הראויות על תפקידו של הצבא במדינה דמוקרטית".

יש לשים לב ולהפנים היטב את המלים האחרונות, מפני שהן מפריכות את העמדה המקובלת אצל מתכנני הפוגרום ובתקשרות העויינת, כאלו הסירוב הוא הפוגע בדמוקרטיה, ולא להיפך - שבהיות חוק הטרנספר אנטי-דמוקרטי, הסירוב לו מעמיד את הדמוקרטיה על מכונה. התופעה המרושעת הזאת, שהפוגרומיסט גם מציג עצמו כאביר הדמוקרטיה, נובעת בחלקה מתוך בורות ביחס למהותה של הדמוקרטיה.

אם הגברת לבני תגשים את איומיה ותשכנע את היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את פנחס וולרשטיין לדין - ואני מקווה שבעקבותיו ילכו אלפים רבים - תצטרך מערכת המשפט בישראל להתמודד עם קל וחומר בחזקת מיליון - מירי בצמיג בהשוואה לגרירת משפחות מבתיהן, הפיכת בתי כנסת וישיבות למסגדים או לקזינו, הוצאת המתים מקבריהם, ומי יודע כמה הכאות ופציעות, וחס וחלילה נטילת נפשות תוך כדי ביצוע הפשע הלאומי הזה.

הפרקליטות ובתי המשפט, לרבות בג"צ - אשר בפניו יובא לבטח החוק הזה לאחר שיעבור, חלילה, שתי קריאות נוספות בכנסת - יצטרכו להתמודד עם שאלה נוקבת, מה היו מחליטים אלו החוק הזה היה בא להכשיר את גירושם של 10,000 ערבים? כאנשים ישרים הם לבטח לא יתכחשו לכך, שללא כל ספק קל שבקלים - הם היו פוסלים חוק כזה ורואים בו הרס הדמוקרטיה והרס שלטון החוק, ביחד עם הרס המוסר האנושי האלמנטרי. הם יצטרכו להרבה לוליינות, התחכמות והתפלפלות, כדי להעמיד אבחנה מלאכותית, לפיה - דין אחד ליישוב יהודי ודין אחר ליישוב ערבי. פסק דין סופי כזה יפעל כמוקש מתחת ליסודותיה של מדינת ישראל - הן כמדינה יהודית והן כמדינה דמוקרטית, כפי שהיא מוגדרת בחוק.

ממלאת המקום לבני, גוררת את היועץ המשפטי להעמיד את הטרנספר ואת חוק הטרנספר למבחן משפטי. מה שלא יחליט בית המשפט - לחיוב או לשלילה - עוד יכול לגרום לה להצטער על החלטתה. יש ביטוי באנגלית "טפשים מתפרצים למקום שמלאכים חוששים לדרוך".

במישור הציבורי חייבת הגברת צפורה לבני להתמודד עם דברי מורה ורבה, שאת מדיניותו היא מוציאה לפועל באדיקות כזאת. לא אחר מאשר אריאל שרון נתן בידי מתנגדי החוק, מתנגדי הטרנספר, את שני המפתחות למאבק נגד מדיניותו דהיום, שהן גם המפתחות לנצחוננו: אי ציות לגירוש על-ידי חסימה המונית בלתי אלימה, כפי שקרה אך זה עתה בקייב, ואי ציות של כחות הבטחון מלבצע את פקודת הטרנספר.

כבר ציטטנו כאן את דברי שרון בערוץ 7 (מ-13.7.95) אך חשוב לחזור עליהם שוב ושוב:

"כמי ששרת בצבא שנים רבות, אני אומר: חייל חייב למלא פקודות. ואם החייל מרגיש שהפקודה שניתנה לו היא בניגוד למצפונו, עליו לפנות באופן אישי, להתייצב בפני מפקדו, להסביר לו זאת - ולהיות מוכן לשאת בתוצאות".

כך, בדיוק, כתב פנחס באגרתו: אני מוכן לשאת בתוצאות וללכת לכלא.

באותה השנה התראיין שרון לבטאון כפר חב"ד, ושם אמר:

"אם חס ושלום הממשלה תממש את תכניותיה, הציבור יצטרך להאשים את עצמו שלא היו בו כחות-הנפש לקום ולעשות מה שצריך לעשות... כבר לפני שנה וחצי קראתי להתנגדות פאסיבית עממית, בלתי חמושה. אני סבור שההפגנות היעילות ביותר הן הפגנות דומייה של עשרות אלפי אנשים. אלו היה ניתן להעמיד סביב משרדי הממשלה הפגנת-דומייה של 50 אלף איש למשך עשרה ימים - הממשלה הכושלת הזאת היתה כבר נופלת.

הדבר החוקי ביותר הוא ההגנה על החיים, והתנגדות עממית פאסיבית ללא נשק היא אחת הדרכים לעשות זאת במשטרים דמוקרטיים".

אין צריך לומר, ששרון ידע שאי אפשר להעמיד 50,000 איש מסביב למשרדי הממשלה בירושלים מבלי לחסום את הכבישים, ובעצם את העיר. במהות - אימץ לו פנחס וולרשטיין את תורת שרון בימיו היותר טובים.

אם ב-1995 דיבר שרון על 50,000, היום - לפי אתר "דבקה" באינטרנט - המספר עלה ל-70,000. לפי "דבקה" שיכנע שרון את מימשל בוש לוותר לעת עתה על הלחץ לפנות מאחזים, מפני שאם בששת החדשים הראשונים של שנת 2005 כוחות צבא ומשטרה גדולים יהיו עסוקים בפינוי המאחזים - לא יישארו כוחות רעננים לביצוע פינוי היישובים. לפי שרון אליבא ד"דבקה" - למתנחלים תכניות-מגירה להביא ערב הפינוי 70,000 איש לגוש קטיף ולשכן אותם בערי אוהלים על החולות. ואני מצטט: "כמות כזו של אנשים שום ראש ממשלה בישראל, גם לא אני (שרון) אינו יכול לפנות". מה גם, שריכוז כזה של עשרות אלפי אנשים יביא תגובה פלשתינית אלימה, הם יגרמו לכמות גדולה אבידות ובמקרה כזה - תכנית ההינתקות תתמוטט. לכן, במקום לפנות מאחזים צריך להתרכז בהכנות למניעת הזרמת עשרות אלפי האנשים לגוש קטיף. 3-4 חדשים לפני הפינוי ירוכזו אלפי שוטרים וחיילים בשטח הרצועה שיוכרז שטח צבאי סגור, וכך תסוכל תכנית המתנחלים.

עד כאן דברי שרון לבוש, שהתקבלו ושיכנעו, ואכן הנסיונות לעקור את המאחזים - חדלו. כל זה לפי "דבקה".

אינני יודע, אם מועצת יש"ע אכן מתכננת הבאת 70,000 איש, הרעיון מוצא חן בעיני, אך מכל מקום, אם אכן זה מה ששרון אמר לבוש - הרי לנו עצה מוסמכת ביותר, מפי מומחה ממדרגה ראשונה, מה עלינו לעשות, ומהר. הבה נקווה, שאיגרתו של פנחס היא יריית פתיחה בלבד, ובהמשך יבואו מעשים.

"נשים בירוק", ובראשן נדיה מטר חברתנו היקרה, כבר עושות. ערוץ 7 דיווח על היענות בלתי רגילה של חיילי סדיר ומילואים כאשר פנו אליהם בתחנה המרכזית בירושלים, כמדי כל יום א' - לחתום על הצהרה בדבר סירוב לציית לפקודות טרנספר. נדיה מדווחת על (אני מצטט) "התנפלות גדולה על דוכני ההחתמה נגד העקירה. חיילים ואזרחים רבים בקשו לחתום. אחד החיילים שהגיע לחתום על העצומה אמר, כי אם יקראו לו למילואים, הוא לא יאפשר את העקירה ויבוא לחסום את הכבישים עם משאיתו." נדיה מטר דיווחה, שמאות אנשים חתמו באותו היום.

לו נמצאו מתנדבים להחתים כל יום, ולא רק בירושלים, כי אם בכל ערי ישראל - מי יודע אם לא היה ניתן למנוע את הקרע בעם ואת הקרע בצבא, ומה שעוד יותר חשוב - את המעשה הנפשע בעצמו, אשר יכתים לא רק את מבצעיו בפועל, כי אם את המדינה גופה כמדינה יהודית וכמדינה מערבית-דמוקרטית.

עלינו, נאמני ארץ ישראל, להתעשת מהר. עם כניסת מפלגת העבודה לממשלה הסתיים משחק השח-מט הפוליטי במט למועצת יש"ע ולמטה גוש קטיף. על הלוח הזה כמעט ואין לנו יותר מה לחפש. נותר לעשות, ובשני התחומים שלימד אותנו שרון - ולחילופין לחכות למשחית באפס מעש או במשחקי הטעייה עצמית - מיפגנים, הפגנות, גימיקים ודפיקה על דלתות - וכל אלה גרועים מאפס מעש, מפני שהם משלים את הציבור כאלו יש בהם ממש, בעוד אשר לאמיתו של דבר אינם אלא פול גז בניוטרל.

גיבורי השבוע הזה הם נדיה מטר ופנחס וולרשטין. אסור לנו להשאיר אותם בודדים. אין לי ספק שהמונים שמדובר בהם חיים וקיימים, ומוכנים לבוא ולשמש כמגן אנושי להתישבות. לא אלמן ישראל.

חסרים רק הארגון והאיש, שיקומו ויקראו: "אחרי"!..