|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
סיפור הלשון-הרע שדיברו מרים ואהרון במשה הוא בעל משמעות עכשווית מרחיקת לכת. הוא מלמד אותנו על התוצאה הקשה של התנפצות "אגו" הבנוי על תדמית ויחסי ציבור
|
|
נערות שה"ברבי" מעצבת את מוחן [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
|
|
|
| דור שלם נבנה על תרבות הפרסום וה-PR. דור שלם משתית את ה"אני" שלו על מבטי החברה המדומים. דור שלם של נערות אנורקטיות, שדמות ה"ברבי" הפיקטיבית מעצבת את מוחן. דור שלם של מתבגרים ומבוגרים-מתבגרים הולך שולל אחרי גיבורי תרבות פיקטיביים בתוכניות ריאליטי מלאכותיות. דור של "מותגי-כאילו". דור של צבע מאכל. אנו עומדים בפני סכנת התרסקות לא של אדם בודד, אלא של דור שלם שהפך למותג מזויף | |
|
|
|
|
מה גורם למשפחה להיקלע למערבולת של לשון הרע וביקורת שלילית כלפי בן משפחה אחר? כוונתי כמובן לאירוע החותם את פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, שבו מרים מובילה מהלך ביקורתי חריף, בגיבויו בשתיקה כנראה, של אחיה אהרון כנגד משה רבינו, גדול הנביאים. הביקורת מוסבת כלפי פרישתו של משה מאשתו ציפורה, בין אם מדובר היה בגירושין או בנתק אחר ביניהם.
התגובה האלוקית הכפולה לדיבור זה הייתה מהירה כברק. ה' מבהיר למרים ולאהרון את ההבדל התהומי שבין מדרגתם הרוחנית למדרגתו של משה, ומיד בסמוך לכך מגלה מרים כי היא מצורעת, עונש על שדיברה סרה באחיה. מה גרם למרים ואהרון לסדוק מערכת יחסים כה מופלאה? שאלה זו אף מתעצמת לנוכח תגובתו של משה, שבענווה מופלאה לא רק שאיננו מגיב, אלא גם מתפלל לרפואתה של מרים.
מרים ואהרון נותנים תשובה מסוימת לשאלתנו: "ויאמרו: הרק אך במשה דיבר ה'? הלא גם בנו דיבר?!". במילים אחרות: מרים ואהרון רואים עצמם נביאים במעלה רמה ואנשי רוח לא פחות ממשה, ובכל זאת הם אינם מפרקים את התא המשפחתי שלהם או נמנעים מקשר עם בני הזוג. סביר לקבל את עמדת הפרשנים, שרואים בביקורת הזאת לא קטנוניות או קנאה, כי אם ביקורת רוחנית עמוקה, כלפי מה שנראה אצל משה, כתפיסה המנתקת בין קודש לחול, בין חומר לרוח.
לחץ חברתי בשיאו
ובכל זאת, האם ניתן לקחת מכאן תובנה רחבה יותר מאשר מחלוקת רוחנית גרידא? בתשובה לשאלה זו ראינו, כי חז"ל קשרו אירוע זה ללשון הרע בכלל, ואף הכלילו אותו כבניין אב לתחומים נוספים. מה בעצם אומרים מרים ואהרון? הם טוענים שמשה כמותם. מבחינתם הוא חייב "להיכנס לקופסה" שבה הם נמצאים ושאותה הם מכירים. מבחינתם הוא חייב לנהוג כמותם, ואם נעצים זאת: הוא חייב להיות "ברמה שלהם". מבחינתם אסור לו לחרוג מ"הנורמה" אותה הם תופסים כ"נורמלית". הנה לנו מפגש עם לחץ חברתי בשיאו.
בדרך כלל, אנשים נכנעים ללחץ שכזה. רוב חיינו מעוצבים בידי לחץ חברתי. אנו לומדים, עובדים, מתחתנים עם מי שהסביבה מצפה, כי אנו תופסים עצמנו כמראה שבה משתקפת החברה הסובבת אותנו. אנשים הם יצורים חברתיים, אבל גם כלואים. אצל חלק ניכר מהאנשים ה"אני" הוא מגדל קלפים המודבק בידי דבק הנורמות החברתיות. משה, לעומת זאת, עובד אחרת. הוא לא מגיב. הוא לא נפגע (או לא מראה זאת), אלא פשוט ממשיך בדרכו הסלולה. עליו נאמר: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".
ענווה, אם כן, היא אגו נטול אגו. דהיינו: ה"אני" העצמי הוא כל כך עמוק ומהותי, עד שהוא אינו תלוי בהכרה או באישור חברתי. אדם כזה לא תלוי במבטי ההערצה של הסביבה או בביקורת שלהם. הוא הולך בדרכו. להיות עניו פירושו להיות הוא עצמו. פירושו להיות "אמיתי". דבר אמיתי הוא דבר יציב והרבה פחות פגיע לזעזועים.
כאשר הקצף נעלם
מדי פעם אנו שומעים על אנשים ידועים, אם מתחום העסקים, הפוליטיקה, הבידור או התרבות, החווים התרסקות נוראית. פרשייה מתגלה, ואו אז מסתבר שהאיש שתדמיתו הציבורית נבנתה במשך שנים על בסיס השתקפות ואישורים חיצוניים, אינה בוהקת כפי שניתן היה לחשוב. לרוב, כשמתפוצצת פרשייה שכזו, העיסוק הציבורי הרחב בה רק מעצים את התהליך בו האדם הופך מדמות פרטית למשל חברתי. כשמדובר באדם שכל אישיותו בנויה על הכרה חברתית לה הוא זכה בכמויות מוגזמות, לא ריאליות, לעיתים אף לא אנושיות, הרי שההשלכות של התפוצצות פרשייה שכזו יכולות להיות הרות-אסון: לציבור, ובעיקר לאותו אדם שאיננו מקבל יותר חיים ואישור לעצם קיומו מהסביבה שכעת דוחה אותו.
דור שלם נבנה על תרבות הפרסום וה-PR. דור שלם משתית את ה"אני" שלו על מבטי החברה המדומים. דור שלם של נערות אנורקטיות, שדמות ה"ברבי" הפיקטיבית מעצבת את מוחן. דור שלם של מתבגרים ומבוגרים-מתבגרים הולך שולל אחרי גיבורי תרבות פיקטיביים בתוכניות ריאליטי מלאכותיות. דור של "מותגי-כאילו". דור של צבע מאכל. אנו עומדים בפני סכנת התרסקות לא של אדם בודד, אלא של דור שלם שהפך למותג מזויף. האמת היא שגם ההתרסקות היא רק ב"כאילו". אי-אפשר לרסק משהו שמעולם לא היה קיים. זה בסך-הכל התפוגגות של קצף. רק חבל שבתהליך ההתפוגגות נפגעים אנשים. פרשת השבוע מותירה לנו לשאול את עצמנו כמה מוקשים שכאלה מסתתרים בינינו? כמה מהם מסתתרים בתוך כל אחד מאתנו?
|
|
המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
|
|
הכותב הוא ראש מכון פוירשטיין וחבר בהנהלת ארגון רבני צהר.
|
|
| תאריך:
|
22/05/2013
|
|
|
עודכן:
|
22/05/2013
|
|
הרב רפי פוירשטיין
|
|
|
חג השבועות על המפתן, ריח מטעמי הגבינה כבר נישא באוויר וכן גם ההכנות ללילה של לימוד תורה - שבשנים האחרונות הולך ומתרחב בכל המובנים והמגזרים. "מה יש בחג הזה שכולם אוהבים?" שאל אותי לפני כמה ימים מראיין באחד מערוצי הרדיו. ואכן, קביעתו נראית נכונה. אומנם חלק גדול קשור באוכל, אבל יש תחושה של שמחה וששון באוויר.
|
|
|
|
|
אחד המועדים היותר משונים שיש לנו בלוח השנה הוא ל"ג בעומר. אומנם בהלכה מוזכר היום הזה כיום שיש להרבות בו קצת שמחה, אך לא הסבירו מהו מקור שמחה זו ומה ההצדקה לה.
|
|
|
|
|
בקהילות ישראל נוהגים בשבתות הקיץ לקרוא אחרי תפילת מנחה בפרקי אבות. השבת אנו מתחילים לקרוא בפרקי האבות, ויש לשמוח על כך שמשניות אלה הפכו בשנים האחרונות לידועות בחלקים רחבים בציבור, גם כאלה שאינם פוקדים את בתי הכנסת ביום-יום. פריחה זו באה, בין היתר, בזכות יבול מבורך של ספרים שיצאו לאור בשנים האחרונות על פרקי אבות בהוצאות ספרים כלליות. חלקם נכתבו גם בידי אנשים מהיישוב שסגנון הדברים קסם להם וגרם להם לשקוע בלימוד הדברים.
|
|
|
|
|
"אני מאוד מבקש ממך שתיקח על עצמך את טקס בר המצווה הזה", כך נפתחה השיחה בין הדובר לביני, שהמשיך ואמר: "מדובר במשפחה שרחוקה מהיהדות, אבל מגיעה לעשות בר מצווה לבנם הצעיר, והם מבקשים שתהיה איתם".
|
|
|
|
|
הלכה שאינה מוכרת כל-כך קובעת, כי אסור לגברים להתבונן במראה. הסיבה לכך נעוצה באיסור שעל הגבר ללבוש בגדי אישה, ויש בהתבוננות במראה אקט נשי מובהק. מובן, שלפי חלק גדול מהפוסקים, הדברים קשורים לימים הראשונים שבהם חדרה המראה לעולמנו, אבל עתה, משעה שהפכה לנחלת הכל, פג האיסור, ובא לציון גואל, גם לגברים מותר לסדר את עצמם לפני המראה.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
