בתאריך 7.12.09, התבשרו צרכני התקשורת על פתיחת אתר חדש ביו-טיוב, של הנשיא פרס. ברור שכל מי שייכנס, ייחשף ל
שמעון פרס האיש והאגדה. אלא שיש גם פרס אחר. והפרס האחר רחוק מאוד - וזה בלשון המעטה - ממה שיציגו לכם באתר שפתח ביו-טיוב.
אם נתעלם לרגע מהאופי החתרני שלו, ותאוות השררה הנדירה - לא ניתן להתכחש לעובדה שפרס היה אחד ממובילי
הסכם אוסלו. לא ניתן להתכחש לעובדה שהסכמי אוסלו המיטו עלינו אסון. לא ניתן להתכחש לעובדה ששמעון פרס הצליח לחמוק מאחריותו לאסון.
56 מנדטים היו לסוכני אוסלו (עבודה - 44 / מרצ - 12). מאות אלפי מצביעים נטשו בגלל תוצאות אוסלו. האם שמענו על חרטה? סליחה? קבלת אחריות? כלום. נאדה.
והוא ממשיך... לפני עקירת 8,000 יהודים מהבית (בתמורה לטרור!), הוא היה בין אלה ששיווקו את העקירה בלי הסכם, בקביעה ש"אין עם מי לדבר". עכשיו הוא מספר לנו שאבו-מאזן פרטנר. דווקא עכשיו, כשהחמאס שולט בעזה (כמו שהזהירו המתנגדים), ואבו-מאזן איבד את הלגיטימיות שלו כמנהיג הפלשתינים (הקדנציה שלו הסתיימה מזמן). מה קרה? פרס משקר מסיבה אחת: הוא יודע שלאשליות ולשקרים שלו יש ביקוש.
הלכתי לארכיון... בסרטון הראשון פרס מנסה לשכנע את מרכז המפלגה לתמוך בזחילתו לממשלת שרון. החשש מכישלון בהצבעה הכניס אותו לפאניקה. זה לא להט, זאת פאניקה.
בסרטון השני
יוסי שריד שמכיר אותו מקרוב, מלגלג על תאוות השררה שלו.
הסרטון השלישי - כנ"ל.
הסרטון הרביעי הוא תזכורת לתרומות אסורות. אם זה היה ביבי - התקשורת הייתה תוקעת לכם את זה בתודעה עם מסמרים. במקרה של פרס, הווליום היה נמוך.
בסרטון החמישי (והשישי), פרס מפיץ אשליית שלום.
שופופו...
כדי לצאת מקונספציה כלשהי ולעבור לשלב המעש, אני מציע דבר מאוד טריביאלי: לבצע פיילוט ניסוי באחת הערים הקטנות ולראות מה קורה 
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
