מוסר, תרבות וזכויות בעלי החיים

בהמשך לכתבה בעיתון הארץ של נטע אחיטוב "תנובה מודה: בעלי חיים נלקחים לשחיטה כשהם גוועים באימה, הציבור מעדיף להדחיק"
20.5.13:

"בעוד שצרכן של מוצרי צריכה אחרים יכול לסבור שייצורם אינו כרוך בגרימת סבל ופגיעה לעובדים המשתתפים בכך, צרכן של מוצרי בשר אינו יכול להניח הנחה דומה לגבי בעלי החיים שמבשרם הם מופקים, שהרי שחיטה מעצם טיבה גורמת לבעלי החיים סבל וצער קשים".

מי אמר זאת? פילוסוף הדוגל בזכויות בעלי החיים? אתר "אנונימוס"? לא ולא. הציטוט הזה שייך באופן מפתיע לחברת תנובה בעלת משחטת "אדום, אדום" לייצור בשר בקר וטלה והוא מופיע במסמך שהגישה החברה לבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר שחייבה לתת דעתה לשתי תביעות ייצוגיות שהוגשו כנגדה ע"י עמותת "אנונימוס" ועמותת "תנו לחיות, לחיות" (הארץ מיום 20.5.13).

בתביעות הייצוגיות נטען "כי נעשתה הטעיית צרכנים על-פי חוק להגנת הצרכן.וכי "תנובה התעשרה שלא כדין על גבם של לקוחות רבים, אשר לא היו רוכשים את מוצריה, אילו היו מודעים למעשים ולמחדלים הנתונים במפעלה", תוך דרישת פיצויים לקבוצת הנפגעים - מי שרכש בשבע השנים שטרם להגשת הבקשה מוצר בשר מתוצרת החברה".

הסוגיה העומדת על הפרק הינה מוסרית ולא חוקית או דתית, באשר החוק מאפשר ומסדיר את נושא שחיטת בעלי החיים, וההלכה מגדירה את השחיטה הכשרה.

הסבל והצער שנגרם הינו לבעלי החיים שחייהם מקופדים. הם מומתים. ניתן לומר גם שהם נרצחים. המילים הללו המעידות על סיום חייהם נושאות משמעויות שונות ושונות זו מצביעה על העמדה המוסרית כלפי פעילות זו.

כיצד יש להתייחס מוסרית לסוגיה הזו?

ראשית יש לציין שלפי ההלכה השחיטה צריכה להתבצע ע"י סכין שיחתוך את הושט ואת הקנה, מה שגורם ייסורים לבעל החיים לעומת המתה בהמום (מה שהביא לאסירת או רצון לאסירתה במספר מדינות באירופה).

נניח שהשחיטה תהיה בצורה בה כמה שפחות יגרם נזק לבעל החיים. האם אז מבחינה מוסרית צריך לקבלה? התשובה הינה שלילית. חפצון בעלי החיים לתועלת האדם מתעלם מצרכיהם ומעבר לכך מכפיף את עצם קיומם לגחמותיו. מכאן ברורה מוסריות הצמחונות מעצם רגישותה לצרכי בעליי החיים ולזכותם לחיים (ולרדיפת אם לא האושר הרי העשב).

אולם הצמחונות איננה מקובלת על כל החברה האנושית. יש תרבויות שהיא משמעותית בהן ויש כאלו שהיא שולית או לעיתים יותר מרכזית בשל טרנד זה או אחר.

מהי המשמעות הנובעת מכך?

כדי לעמוד על המשמעות המוסרית של מצב זה יש להפנות המבט לנוראות השואה שהביאה את הסופר בשביס זינגר לטעון שבשביל בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה.

האם הוא צודק בהשוואת זו של בעלי החיים לחברה האנושית בתקופת השואה? בעלי החיים הרי אינם יכולים לדעת מהי טרבלינקה או מהו רצח לעומת הריגה אבל הם חשים כאב וסבל עת ניטלים מהם חייהם.
האם מוסרי לגרום לבעלי חיים כאב וסבל?

אם לבעלי החיים זכות לחיים ולרווחה (מבחינת מילוי צרכיהם) הרי ברור שהתשובה הינה שלילית.

אם אסור לגרום להם כאב וסבל, מדוע אין הצמחונים מאלצים את המערכת המשפטית למנוע זאת? שאלה זו קושרת את תחום המשפט לסוגיה התרבותית חברתית. אולם הסוגיה אינה משפטית אלא מוסרית תרבותית מעצם החשיבה שעדין שולטת בכיפה, שהאדם עומד במרכז הבריאה לעומת הטבע אותו הוא יכול לנצל לטובתו. זוהי תמצית ההשקפה ההומניסטית האנתרופוצנטרית.

לעומתה הצמחונות רואה האדם ובעלי החיים כבעלי זכויות מעצם מהותם. גם אם יש העדפה ערכית לאדם, בכל זאת התפיסה המוסרית גורסת שניתן לצמצם הסבל וכאב בעלי החיים בדרך בה האדם מממש את צרכיו השונים.

כל עוד בעלי החיים הם חפצים תועלתניים לאדם חסרי אישיות, ואין הם יצורים חיים בעלי רגשות וצרכים, לא ניתן לשנות את ההתייחסות החברתית אליהם. לכן מבחינה זו גישת עמותות " אנונימוס" ו"תנו לחיות, לחיות" הייתה טקטית מקבלת התפיסה המשפטית והמקובלות התרבותית הרואה את בעלי החיים כפונקציה לבני האדם (הגם זכות מסוימת הנוגעת לדרך המתתם).

שינוי תרבותי מוסרי יתאפשר רק אם אכן תהיה מהפכה תודעתית אנושית. רק זו תוכל לעקר את טענת האמת של תנובה ש"האחריות המוסרית לסבל בעלי החיים מוטלת על צרכני הבשר ולא על יצרניתו".(כל הציטוטים הינם מהארץ מכתבת נטע אחיטוב, 20.5.13).

שוחטי היונקים (הסובלים מהשחיטה הכשרה המקפדת את חייהם, שהייתה מוגדרת כרצח לו הייתה מוחלת על בני אדם), הם הזרוע האלימה של החברה הנורמטיבית של ימינו שהיא חברת אוכלי בשר.
מבחינה זו דומה שיש קרע שלא ניתן לאיחוי בין תרבות ומוסר הצמחונים לאלו של הקרניבורים.