חשבון נפש נוקב
אימו של ניר כץ ז"ל, שנרצח בבר נוער כמו גם חברי הקהילה הגאה, היו רוצים שיתברר כי הרצח בוצע על-רקע שנאה. זאת לא רק כדי להצדיק את התעמולה הדמגוגית שלהם בנושא בעקבות הרצח, אלא לא פחות כדי להעצים את הפשע וקורבנותיו, ולהעניק להם מימד הירואי.
אולם, מה לעשות, שחקירת המשטרה העלתה למורת רוחם ממצאים אחרים - שהמניע לרצח היה נקמה אישית, ועם עוּבדות כידוע אי-אפשר להתווכח. אז נכון, שהירי החטיא ופגע בסופו של דבר בחפים מפשע, בדיוק כפי שקורה במלחמה בין כנופיות פשע, שלא אחת נפגעים האנשים הלא נכונים. ונכון שה'ריקושט' הזה אינו לתפארת הקהילה, אלא מכתים אותה.
אולי במקום הכחשה והטמנת ראשה בחול, כבת יענה, היה עדיף שהקהילה בעקבות הרצח תעשה בדק בית, תפשפש במעשיה, ותערוך חשבון נפש עם עצמה. ובא לה גואל.
הרצחת וגם ליווית?
בחדשות פורסם שבית המשפט לא התיר לרועי אוחנה, שרצח את אימו ופצע אחרים, להשתתף בהלוויית אימו. זאת בגלל התנגדות המשטרה מטעמים לוגיסטיים, לצורך הגנה על הרוצח.
ואני שואלת: האם ראוי הדבר מבחינה אתית ומוסרית, שרוצח אימו ישתתף בהלווייתה? למרבה הצער אוחנה לא לבד. לא אחת רוצח, שרצח בן משפחה (הורה או ילד) מבקש להיות נוכח בהלווייה של הנרצח. האם הרוצחים סבורים שבכך הם ישקיטו את מצפונם ויכפרו על הפשע החמור שאין לו תקנה? אסור בשום אופן ליצור תקדים משפטי ולהיעתר לבקשתם. מעֵבר להתרת דמו של הנרצח, זה עלול לתת לגיטימציה מצפונית למעשי רצח, ולשלול את אלמנט ההרתעה. האומנם רצחת וגם ליווית למנוחות את הקורבן שדמו זועק אליך מן האדמה? חבל שבסופו של דבר הוא עלה לקבר אימו שרצח.
מכה בכיס
דומה כי מכל הגזירות הכלכליות, הפוגעות במעמד הביניים, ובעיקר בשכבות החלשות, על ייקור אחד יש לברך -ייקור האלכוהול. אז מה היה לנו? אחרי הכפלת מס הבירה והעלאת מס ערך מוסף, המייקר אף הוא את האלכוהול, כמו מוצרים רבים אחרים, קיבלנו את העלאת מס הקנייה על משקאות חריפים ב-25 אחוזים ודירוגו לפי אחוז האלכוהול. וכך השיג האוצר שתי ציפרים ביד: מעֵבר להכנסה שנתית בסך מאות מיליוני שקלים, השתיינים יחשבו פעמיים לפני שיטעמו מהטיפה המרה המכה היטב בכיסם. להיות אלכוהוליסט, אחרי הייקורים הדרמטיים - זה כבר ממש לא משתלם. והרווח הוא כפול לבריאות ולחברה, שתדע פחות תאונות ומקרי אלימות בגין שיכרות.
כמה הנשיא עולה לנו
אם חשבנו שביבי הוא שואב הכספומט הגדול של המדינה בגינוני נהנתנות חסרי תקדים (המיטה המעופפת, גלידת הפיסטוק זוכרים?), הרי באו דוחות
מבקר המדינה המצביעים על פרס כשיאן של הוצאות במוסד הנשיאוּת בתולדות המדינה.
אז אם שאלתם 'איפה הכסף?', הנה עוד תשובה לשאלה. חצי מיליון(!) שקל עבור הרצאה לקלינטון. וזו דוגמה מייצגת לבזבזנות מתחת לאף של הנשיא. חוץ מהנשיאים, היושבים לדורות על הפרה החולבת של המדינה, מי לעזאזל צריך את מוסד הנשיאוּת שעולה למשלם המיסים כל כך הרבה?
דפוס מוּכר
יאיר ברח? (אהוד אתה לא לבד). אחרי ההודעה על העלאת המע"מ הצפוייה טס לפיד לצרפת, ספק לחופשה ספק לנסיעת עבודה. בסרט הזה כבר היינו. זהו דפוס מוּכר בקריירה הפוליטית הקצרה של שר האוצר.
אין זו הפעם הראשונה שלפיד חומק מעימות ישיר עם הח"כים ועם הקהל. הרי הוא הצהיר מפורשות שאין לו כוונה להתעמת עם חברי הכנסת החרדים, והעדיף להגיש את נאומיו במכונים אקדמיים במקום במליאת הכנסת. ועוד לא אמרנו מילה על נתיב המילוט המוּכר שלו, איך לא, בפייסבוק.
אגב, שמתם לב שלפיד מדבר בסמלים ובדמויות וירטואליות? אז אחרי ריקי כהן מחדרה, אשת מעמד הביניים, קַבלו את אשר החרדי מבני ברק, אב לחמישה בן 28, הממית עצמו באהלה של תורה וחי בדוחק. אולם עם כל הכבוד, השימוש בדמויות אלה מצביע על ניתוק השר מהמציאות. זאת הן מהמעמד הבינוני, שהוא כעשיר מתיימר לייצג, והן במיוחד מהחרדים. אז אולי כדאי שיפסיק לדבר בסמלים, וירד אל השטח כדי לחוש את הדופק של הציבור.
המודל האמריקני?
המודל האמריקני? ביבי לא לבד. לעומת 180 אלף דולר לשעת טיסה של
ברק אובמה, נשיא ארצות הברית, במסע התרמה, כפי שפורסם לאחרונה - הרי חצי מיליון שקל עבור המיטה המעופפת של ביבי, ואפילו 5,000 שקל לקינוחים בחודש - זה ממש כסף קטן.
אז מה לנו כי נלין?
כן, גם אובמה הבזבזן מקצץ לאזרחים בכיס, וביבי שאוהב את המודל האמריקני (זה לא סוד) הולך אף הוא בעקבותיו ומאמץ אותו בחיי תענוגות אישיים, מבלי שזה מפריע לו לקצץ לאזרחים, והרבה. צרת רבים חצי נחמה כבר אמרנו?
