בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הקוד האתי לדוברי ממשלה ומוסדות ציבור אינו נותן מענה חד לסוגיות הליבה של העבודה מול עיתונאים. הוא רואה את הדוברים כמשרתי הגופים ונועד ולא כמשרתי הציבור. הניסיון להציג מציאות באור ורוד הוא שורש החטא
|
פורום הדוברים הממשלתיים [צילום: לע"מ]
|
|
|
|
|
לא הכל גן-עדן [ציור: רמברנדט]
|
|
|
|
|
|
די להביט בשמותיהם של חברי ועדת האתיקה כדי להבין מדוע הקוד האתי שהוכן עבור פורום הדוברים אינו עונה על הדרישות. רוב כותביו אינם מבינים דיים את דינמיקת העבודה שבין דוברים לעיתונאים, ולכל היותר תופשים אותה מפריזמה אחת - נקודת מבטו של הדובר. הקוד שנוסח עוסק בעיקר ביחסים שבין הדובר לממונים עליו ולמדינה ופחות ביחסים שבינו לעיתונאים. עיתונאים אינם חומר ביד היוצר בידי משרדי הממשלה, ואלמלא הם אין פה לציבור. מתפקידם לשאול את השאלות הקשות, מחובתם להשמיט את הפרטים הלא רלוונטיים בהודעות הדוברים וזכותם לקבל מענה לשאלותיהם. קוד אתי המכבד את עצמו אינו יכול לפסוח על סוגיות הליבה או להותיר אותן עמומות. רוצים דוגמאות? בבקשה.
|
הקוד האתי קובע כי "ביחסיו עם אמצעי התקשורת, יפעל הדובר באורח שוויוני, סביר והוגן". עד כאן, הכל טוב ויפה. ואז נוספת הפסקה האומללה הבאה: "ברי, כי מעת לעת קיים צורך לאזן בין חובה זו לבין שיקולים מקצועיים, כגון תפוצה, זמינות, והיתכנות מעשית". במילים אחרות: בבואנו לפרסם אירוע גדול, נעדיף משיקולי רייטינג בלבד כלי תקשורת אחד על פני משנהו. גם בצוות הבינו שזו קצת חוצפה וקבעו כי מה שהם מכנים "איזונים" יהיו לגיטימיים "ככל שיישמר עיקרון ההוגנות והיחס השוויוני כלפי כלי תקשורת דומים, בעלי מאפיינים דומים, על פני רצף הזמן". כלומר, ערוץ טלוויזיה לא יועדף על פני ערוץ אחר, תחנת רדיו אל על פני תחנה אחרת, אתר אינטרנט לא יועדף על פני אחר וכן הלאה. ואני התם שואל: למה? האם הקוראים שלי או של אתר אחר הם סוג ב', שהם מקבלים את המידע אחרי קוראי העיתון למשל? התחרות בין כלי התקשורת השונים אינה רק בין מדיות זהות, וככזו אסור שדוברי ממשלה יעדיפו כלי תקשורת אחד על פני משנהו.
|
סעיף נוסף מחייב את הדובר לפרסם בעיתונות "מידע שיש בו עניין ציבורי ועניין לציבור, ככל שהדבר מתאפשר, במסגרת המגבלות החלות עליו (כגון חובת הסודיות וכו')". ללא ספק זוהי בשורה, שמה לעשות - אני לא מאמין לה. את רוב המידע על החידושים הממשלתיים, לטוב ולמוטב, חושפים עיתונאים הנוברים ומתעמקים בפרוטוקולים ובמסמכים. בניגוד לדוברים של חברות מסחריות, תפקידו של דובר ממשלתי אינו לייפות ולשפר את תדמית המשרד או השר. הוא אומנם מועסק על ידם, אבל לא אמור לעבוד בשבילם כיחצ"ן, אלא עבורנו כציבור. מתפקידו להעביר את מירב המידע. הוא צריך לנסח את הדברים בטוב טעם, בלשון יפה תוך ציון כל הפרטים. אם במשרד שלו החליטו שצריך לייקר 85% מהמוצרים ולהוזיל 15% יהיה זה לא מקצועי לתת כותרת על התופינים. הניסיון להחיל "איזונים" באמתלה של שיקולי דוברות, כגון: תדמית המשרד ומזעור פרסומים שליליים כלפיו. קשה להניח שיימצא דובר שיחשוף מידע שיציג באור שלילי את השר או את המנכ"ל, ולכן חייבים לנתק יחסי כפיפות, בניגוד למשל ליועץ תקשורת פוליטי של שר, ובמקביל - לאפשר גישה חופשית לדובר המשרד לכל הישיבות והמסמכים. מבלי להכליל, יש דוברים שכל ייעודם הוא להלל ולשבח את השר/הראש הממונה, שבהודעה לעיתונות מוזכר שמו חמש פעמים לפחות. אצלם במשרד לא קורות תקלות ואין מחדלים. אם נגד מישהו מעובדי המשרד מוגשת תובענה משמעתית או שמישהו מודח הם אינם מוסרים על כך דיווח. איך אומר ליברמן: הכל גן-עדן.
|
לא אחת מקבלים עיתונאים מידע פנימי או נחשפים למהלכים המתרקמים בשלטון. הם פונים לקבלת פרטים נוספים או לאימות המידע שבידיהם ופתאום מוצאים שהדובר מוציא לכולם הודעה לנושא "בעקבות פניות מצד עיתונאים". זו הפרת אמון, שבעקבותיה קובע הקוד האתי דבר חשוב: "הדובר ישמור על סודיות מידע שקיבל מעיתונאי או מדובר עמית לצורך טיפול ובירורים במסגרת שאילתה תלויה ועומדת, ולא יעביר מידע זה לידי עיתונאים אחרים בטרם זכתה השאילתה למענה, ובטרם זכה העיתונאי להזדמנות סבירה לפרסם הפרטים לפני מתחריו". לך תסביר עכשיו כמה זמן זה הזדמנות סבירה, ומהי תשובה לעניין. אבל עוד הרבה לפני כן יש לדון בעצם המידע הנמסר. לשאלות העיתונאי החרוץ ניתן מידע חלקי וחסר, שאולי מגלה טפח, אבל מכסה טפחיים. עיתונאי מגיש שאלה עם חמש שאלות ומקבל תשובה שמכילה סעיף או שניים שלא תמיד קשורים למושא השאלה. הדובר לא רוצה לענות? אין בעיה - שלא יענה, אבל שיסביר מדוע "אין תגובה", ואם הוא אינו מסביר לי כעיתונאי - שלפחות יענה לוועדת האתיקה. יש דוברים שעושים לעצמם עבודה קלה ומפנים את השואל להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע. בקשה כזו כרוכה כידוע באגרה, ואם על כל פיפס שעיתונאי רוצה לברר הוא היה מגיש בקשה היו כלי התקשורת מתרוששים. הקוד מציע כי הדובר יפעל למתן מענה מדויק, מהיר וענייני לעיתונאים. אך אינו מציין בכמה זמן מדובר. אלפי פניות מצד עיתונאים, שאפילו לא מקבלות מספר סידורי למעקב, תלויות ועומדות ללא מענה עד שיבוא אליהו. לוועדת האתיקה שתוקם לא יהיו שיניים והחלטותיה יהיו ברמה ההצהרתית. משיח היא אומנם לא תהיה, אבל יש לקוות שאחרי שיתוקנו כל ה"חורים" בקוד האתי, ניתן יהיה לראות בו את אליהו שמבשר את בוא המשיח.
|
|
תאריך:
|
10/06/2013
|
|
|
עודכן:
|
10/06/2013
|
|
עידן יוסף
|
|
"באותו היום שבו התפרסם העניין זוּמן השופט בדימוס ישעיה לפגישה עם מנהל בתי המשפט, בסיומה הוא הודיע על פרישתו לאלתר מתפקידו כיושב-ראש ועדת הערר לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. חשוב לציין כי בכל מקרה בו עולה חשש להתנהגות שאינה הולמת מעמדו של שופט, אנו בוחנים את העניין בקפידה, על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה".
|
|
|
כמעט כל מנהל יודע לדקלם שאצלו הלקוח חשוב, אך מעטים חיים זאת בפועל. הלקוח חשוב , אך עד גבול מסוים. 50% מהארגונים אפילו לא מתייחסים לתלונות של הלקוחות. אותם לקוחות שהם בעצם זרם הכנסות העתידית לארגון. הם נתקלו בבעיה, וניסו להתריע על כך לארגון, אך גם במועד ב' הזה הארגון נכשל ולא מטפל בתלונה, ובפועל הארגון מסלק עוד לקוח לא מרוצה משורותיו, משמעות הדבר - לקוח שיש להחליפו בעלות גבוהה.
|
|
|
ה"אוננות" הלאומית של אנשי השמאל הישראלי (ואנשי המרכז-שמאל) מתרכזת סביב סיסמאות השלום ו/או "שתי מדינות לשני עמים". אני אפילו לא מתייחס לטמטום האירופי והאמריקני שרואה את השלום הקרוב כביכול (ואת מדינת ישראל ככזו המעכבת את בואו), לפיכך אני לא מתפלא כלל על דברי ח"כ דני דנון שסיפר לציבור שאין בממשלה רוב ל"שתי מדינות לשני עמים". בטח שאין.
|
|
|
700 מילים אינן מספיקות כדי להגיב על ההתקפה החריפה על רבני החרד"ל בסוגיית בחירת הרב הראשי. אבל המקרה הלא פרטי של הרב דרוקמן יכול להעיד על העיסה. בהכירי את הרב דרוקמן כאדם שלוקח ללב, תרתי משמע, התקשרתי אליו. ניחמתיו שלהערכתי המכתב ה"מאיים" על הרב סתיו לא הוצא לתקשורת על-ידי באי-ביתו באותו כינוס, ומי שעשה זאת היה הצד השני שעשה סיבוב תקשורתי על המכתב. "מילא אני יודע", הגיב ר' חיים שליט"א, "אבל מהיכן אתה יודע?" שאל.
|
|
|
השלטון המקומי אצלנו בארץ הוא הגוף המשפיע ביותר על חיינו אבל גם המושחת ביותר. מרוב התעסקות בתקציב הממשלה, בביטחון, בתאונות דרכים, בביזיונות בכדורגל אנחנו שוכחים להתעסק בעיקר ובנחוץ ביותר: השלטון המקומי.
|
|
|
|