|
|
מפגינות נגד הכיבוש. ישראל אינה היחידה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ל
גדעון לוי יש תמונת עולם ברורה מאוד היוצאת מהמציאות הבעייתית של שלטון הכיבוש מאז 1967 שהינו עובדה גם מבחינת אלו הגורסים שמדובר בשטחים משוחררים, כי האוכלוסיה אינה כזו. בדרך כלל ניתן לתמצת את טיעוני מאמרו לפסקה אחת, וכשהוא מפתחה למאמר הוא נוטה להפריז וגם לטעות.
למשל: "אין כיום עוד מדינת כיבוש צבאי כישראל". האם סין אינה מדינת כיבוש בטיבט? האם מרוקו לא טבחה רבות באוכלוסיה האזרחית בסהרה הספרדית?
ומה לגבי המשפט הבא: "ואין גם עוד מדינה שמגדירה את עצמה על בסיס הטוהר האתני, הדתי או הלאומי שלה. צרפת אינה מדינת הצרפתים, גרמניה אינה מדינת הגרמנים. הן כולן מדינות אזרחיהן. גרמנים וצרפתים לא מוגדרים אך ורק על-פי הדם הזורם בעורקיהם - היש להם סבא עם דם צרפתי או סבתא ארית - אלא על-פי מדיניות ההתאזרחות של מדינותיהן. גרמני ממוצא טורקי וצרפתי ממוצא אלג'ירי הם גרמנים וצרפתים שוויי זכויות. במציאות ההגירה הבינלאומית, שאלת הטוהר האתני הפכה בלתי רלוונטית ובלתי לגיטימית. כך צריך להיות גם לגבי ישראל".
לכך יש להעיר שצרפת היא מדינת הצרפתים וגרמניה היא מדינת הגרמנים ואין סתירה בכך ולהיותן מדינות אזרחיהן, במיוחד אמורים הדברים לגבי צרפת בה המילה Nationality פירושה אזרחות כמו גם לאומיות.
לעומת זאת בישראל קיימת אבחנה בין האזרחות הישראלית לבין הלאום ההגמוניאלי היהודי, ולכך ניתן להוסיף את האידיאולוגיה השלטת - הציונית. כלומר שלושה מושגים שונים.
והערה אחרונה: גדעון לוי מתמקד בכיבוש מאז מלחמת ששת הימים, אולם שוכח שעד שנת 1966 היה ממשל צבאי על אזרחי ישראל הערבים, ממשל מחמיר מהארוכים יחסית שהיו בהיסטוריה של הממשלים הצבאיים בתקופה המודרנית. לכן מעולם לא הייתה ישראל דמוקרטיה ליברלית או מדינת לאום של כלל אזרחיה.
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
