|
המחיר שמשלמים האזרחים בישראל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| צבא ההגנה לישראל (מי ששכח את ראשי התיבות של צה"ל) הוא צבא הכיבוש לישראל. ומה עושה לנו הכיבוש, על כך שמעתם, או שראוי שתשמעו את "שומרי הסף". הסרט הוקרן בבתי הקולנוע ולזכותו של ערוץ 1, הערוץ הממלכתי, ייאמר שהביא לנו בכמה פרקים את התבטאותם של המומחים הגדולים ביותר שלנו בנושא ביטחון פנים וחוץ ומלחמה בטרור. איך הוא השחית את צעירינו ובעקבותיהם אותנו, הפך אותנו לאכזריים, אטומים לסבל אנוש, גם בתוך המדינה, שלא לדבר שגרם לחור אדיר בקופה הציבורית שלנו | |
|
|
|
על כך אנו משלמים ביוקר ובריבית קצוצה עד עצם היום הזה. אולם זה לא כל הסיפור, אלא שתי צלעות ממנו. הצלע השלישית היא שהתנופה בפיתוחה המהיר של המדינה, ההפרטות, הטכנולוגיה, השיטה - אשר הקימה את צמרת הטייקונים הכלכליים - השאירה מאחור רבים מכל רובדי החברה, מפויחים מעשן של לימוזינות ומאובקים מן המלט של הנדל"ניסטים. מאחור נשאר הפרט, ובייחוד אותם פרטים שהיו זקוקים מאוד לעזרה. התוצאה היא שאנו ג'ונגל שיש בו כבישים תלת-נתיביים מהירים שבהם נהרגים אנשים, יש לנו גורדי שחקים שמהם אנשים קטנים נופלים. יש לנו בתי חולים משוכללים שבהם חדרי מיון דומים יותר למעברות, ויש לנו עולם תחתון אשר חי ובועט ומדי פעם פורץ החוצה כמו הר געש.
יש לנו צה"ל שומר על גבולות המדינה, בשעה שרוב מעשי ההרג (כולל הרג בכבישים והרג תינוקות שמושארים ברכב כי ההורים או האחראים שכחו אותו), הרצח (כולל רצח הורים), האונס, (כולל התעללות בקטינות), השוד, האטימות לכל מעשי זוועה אלה, וכל מה שמייחד את המזרח הפרוע, נעשים בתוך גבולות המדינה. וצבא ההגנה לישראל (מי ששכח את ראשי התיבות של צה"ל) הוא צבא הכיבוש לישראל. ומה עושה לנו הכיבוש, על כך שמעתם, או שראוי שתשמעו את "שומרי הסף". הסרט הוקרן בבתי הקולנוע ולזכותו של ערוץ 1, הערוץ הממלכתי, ייאמר שהביא לנו בכמה פרקים את התבטאותם של המומחים הגדולים ביותר שלנו בנושא ביטחון פנים וחוץ ומלחמה בטרור. איך הוא השחית את צעירינו ובעקבותיהם אותנו, הפך אותנו לאכזריים, אטומים לסבל אנוש, גם בתוך המדינה, שלא לדבר שגרם לחור אדיר בקופה הציבורית שלנו.
זה המחיר, והוא עוד לא סופי, שמשלמים אזרחי המדינה, גבוה בהרבה ממס ההכנסה, ממע"מ וכיוצא באלה מיסים. במציאות הזאת, ובהעדר אותו בסיס של הבית שהכין את הילד, הנער, לאזרחות טובה. או בית, אשר בשל הנסיבות הרבות, לא הכין את הילדה, הילד, הנערה והנער לאזרחות טובה, המשימה חלה על המדינה. היא שגרמה את הנזק, גם אם הכוונות היו טובות והיא שחייבת לשלם בעבורו. לא בביטחון של טנקים, תותחים, מטוסים ובשאר כלי משחית (אשר דרושים להגנה על הגבולות), אלא בחינוך. ראשית בשינוי דרמטי של המערכת הזאת ובמהפך אמיתי ברמה הציבורית.
הישראלים אינם רשעים, וישראל אינה סדום ועמורה - עדיין. זרים שבאים אלינו משבחים את החום והאמפתיה שלהן הם זוכים. אלא שהרמה המוסרית שלנו ירדה למחתרת, ומערך הערכים שלנו דוכא בידי המומחים להפחדה אשר לדידם הכוח הוא התשובה לכל. וזאת גם בניגוד לנאמר במקורותינו: "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" [זכ' ד', ו'].
|
|
|
|
|
פרופסור ישעיהו תדמור
|
|
|
"המועצה לרוח האדם בחינוך" שהיו"ר שלה הוא פרופסור ישעיהו (שייקה) תדמור היא ארגון חדש למדי, אבל עוסק בהיבטים אלה של החינוך. במצע היסוד שלה היא קובעת כי "בעשרות השנים האחרונות כוונה מרבית ההשקעה של מערכת החינוך לשיפור הוראת הידע ולהעלאת ההישגים המדידים ברכישתו. ייתכן שהייתה הצדקה לכך, אבל ככל הנראה נחלשו בתהליך הזה יסודות חשובים אחרים בחינוך. התוצאות גלויות לעין, וברורות יותר ויותר לאנשי חינוך ולציבור בכללו: בבתי ספר רבים התדלדלה תוכנית הלימודים וצומצמו בה תחומים שאינם משרתים ישירות את ה'הצלחה' המדידה, ביניהם כאלה התורמים להרחבת הדעת, לבירור שאלות החיים, ליכולות רגשיות ומוסריות, להתבוננות עצמית פנימית וליצירתיות; בשל הפיקוח ההדוק על ביצועים בהוראה, נפגע האמון במורה-המחנך וכורסמו מעמדו וסמכותו; תרבות בית הספר נעשתה חרושתית-תכליתית והצטמצמו בה חוויות חינוך ומצבי התעלות.
"אל מול התמונה הזאת דרושה חזרה לעיסוק ביסודותיו המהותיים של החינוך: העמקת ההשכלה ופיתוח כושרי החשיבה והלמידה; התכוונות למשמעות, להשראה וליצירה; פיתוח האישיות ומידות טובות של האופי; טיפוח תודעה חקרנית, אוטונומית, ביקורתית ואחריות אישית; חיזוק הגישה ההומאנית, היחסים הדיאלוגיים והאחריות החברתית; יציאה מהתועלתי אל המעולה והראוי באנושיות - ביצירות הרוח, באמנות ובהרמוניה עם הסביבה הטבעית. ויש רבים בינינו המוסיפים את טיפוח ההתנסות הרוחנית, או את חיזוק האמונה והחוויה הדתית (ההדגשה שלי - צ.ג.).
"כדי לאפשר כל זאת, לא די בשינוי המדיניות אצל ראשי מערכת החינוך; דרוש שינוי בשיח הציבורי. מדרך הטבע, הורים רוצים להבטיח שילדיהם יסיימו את בית הספר עם הישגים, קרי ציונים, שיאפשרו להם את מלוא מגוון האפשרויות לפיתוח אקדמי ופרופסיונאלי - באוניברסיטה, בטכניון, במכון ויצמן למדע, בבצלאל ובקונסרבטוריון. ואולם לאחרונה חלה בקרב הורים רבים תפנית. רבים ביניהם כבר אינם רואים בידע ובציונים את חזות הכל, לא פחות מאלה הם רוצים גם חינוך לילדיהם שעיקרו הוא פיתוח תודעתם ואנושיותם. לפיכך, כל מהלך לשינוי בחינוך מצריך פעולה חינוכית בקרב ההורים ובקרב הציבור בכללו, שמטרתה שינוי בציפיות ובתביעות מן החינוך" - עד כאן מתוך המצע של "המועצה לרוח האדם בחינוך".
לדעתי, לפני שמלמדים צעיר להיות אזרח בישראל או במדינה דמוקרטית, צריך ללמד אותו להיות בן אדם. ואת זה לא מלמדים. אם הגענו למצב שבו בן אדם מוכה עד זוב דם ברשות הרבים ועוברים ושבים לא רק שלא טורחים לעזור אלא לא טורחים להודיע על כך בנייד שצמוד אליהם כמו איבר נוסף, אזי אנחנו בדרך לסדום. וכאן קבור הכל - לא רק בלימוד היסודי והעל-יסודי אלא גם בלימוד האקדמי. אנו מוציאים מן המוסדות להשכלה גבוהה הרבה יותר מומחים מדרגה עליונה ופחות מדי בני אדם מן הדרגה הזאת. יותר מומחי תקשורת מאשר מביני תקשורת.
|
|
|
|
במקום ללמוד מדיה, ללמוד איך צורכים אותה
|
|
לכאורה אין דרך יפה וטובה יותר בחברה דמוקרטית פתוחה, במסגרת החינוך הרחב של כל האזרחים, מאשר המדיה, או כפי שהיא ידועה - כ"תקשורת המונים". דרכה אפשר להעביר הכל, ממש הכל. זאת הסיבה שתקשורת היא אחד המקצועות המבוקשים ביותר והיא נלמדת גם ברמה האוניברסיטאית וגם במכונים שונים אשר קשורים למוסדות אקדמיים או לא. אנשים שהיו דוברים או יח"צנים פופולריים, עוברים למסגרת כזאת, המניבה הכנסה. דבר אחד אני יכול לומר בוודאות, והוא שהיא מספקת פרנסה למרצים ולמומחים. באותה מדיה אני מניח כי ברוב המקרים היא לא תספק פרנסה לבוגרים. המדיה מוצפת, ולצערי באמצעותה מועברים יותר מסרים עכורים מאשר מסרים מזוקקים. יותר דיסאינפורמציה מאשר מידע, יותר מסחור מאשר חומר מקורי ותחקירי.
הנה ציטוט מתוך ראיון עם הפרסומאי ראובן אדלר בדה-מרקר (6.7.13), ממליך ומדיח מנהיגים פוליטיים, ביהירותו כי רבה מאוד: "אני טוען שקמפיין בלי נגטיב לא שווה". וזאת התורה כולה של הפרסומת ואידך זיל גמור. במקום להשקיע בקוסמטיקה לשיפור פניך, מרח זפת על פרצופו של היריב. מי שאוכל את המעדן הזה הם הצרכנים, האזרחים, הבוחרים. מפטמים אותם בדיסאינפורמציה כמו אווזים למען כבד אווז שמישהו אחר ייהנה ממנו.
מה שדרוש היה - ובשעתו הפרופסור אליהוא כץ (איש הגות בתחום הסוציולוגיה והתקשורת במישור הבינלאומי) ואנוכי הגשנו תוכנית ל"קרן ירושלים" בנושא - הוא הקמת מערכת תקשורתית רב-תכליתית שבה לא רק מרביצים את אומנויות התקשורת אלא מלמדים כיצד להשתמש בה. זאת ברמות שונות, מוניציפליות, חברתיות, תנועתיות וגם כלכליות. התקשורת היא כשמה, "מדיה", ומדיה הוא אמצעי להעברת המסר - המטרה היא האדם, הציבור. כיום, הציבור מרוב תקשורת יוצא מבולבל מאוד וחסר אונים. התקשורת בימינו (ואני עוד אתייחס ברשומה נפרדת ל"פייסבוק") היא אנטי תקשורת ברמה האישית, ויש בה לא מעט כחש ומרמה, שמשרתת במישרין ובעקיפין את "השיטה". ההצעה נפלה ואין כאן המקום לעסוק בסיבה.
|
|
|
|
|
|
|
| איך אפשר לחנך חייל להיות בן אדם טוב כאשר בצד השיעור במסגרת הוא מקבל תרגיל במחסומים בשטחים. שם, לרוב, הוא מאבד לעתים את צלם האנוש. בסיכומו של דבר, לא משנה כמה נהיה חזקים בכוח. אם לא נהיה חזקים ברוח, כל ניצחון שלנו יהיה ניצחון פירוס | |
|
|
|
משום כך טוב שבבתי ספר כיום יש מגמות בתחומים חזותיים, והילדים לומדים להכיר מקרוב שפה חזותית שכיום היא שפה דומיננטית למדי. גם אם לא יצאו מהם במאים גאונים או במאים ומפיקים בכלל, הם ילמדו אותה כפי שלומדים תחומים אחרים אשר ברבות הזמן הם לא יתמחו בהם. אך בד-בבד עם השינויים הנדרשים בתוך המערכת החינוך הדיסציפלינארית, דרושה מהפכה בתחום "החינוך הרחב" צריבת המודעות האזרחית, ההומאנית בקרב. לכל אזרחי המדינה.
אשר לזרועות לאכיפת החוקים, משטרת ישראל קיבלה צל"ג מהדהד. זאת למרות שדווקא בתחום הקשר עם הנוער עושה היא דברים חיוביים. לצה"ל יש מסגרת של קצין חינוך ראשי ולצערי פעולות שונות "הופרטו". אבל איך אפשר לחנך חייל להיות בן אדם טוב כאשר בצד השיעור במסגרת הוא מקבל תרגיל במחסומים בשטחים. שם, לרוב, הוא מאבד לעתים את צלם האנוש. בסיכומו של דבר, לא משנה כמה נהיה חזקים בכוח. אם לא נהיה חזקים ברוח, כל ניצחון שלנו יהיה ניצחון פירוס. ואפשר יהיה לומר כפי שאמר עמי איילון (ראש השב"כ 2000-1996) שאנו מנצחים בכל הקרבות, אבל מפסידים במלחמה, שכן המלחמה, כפי שציטט איילון את פון קלאוזביץ, היא עוד אמצעי לפתרון בעיות. המערכה הגדולה שלנו, בייחוד בעידן החדש של מהפכים בעולם ואלה שסביבנו, היא המערכה הפנימית.
|
|
|
|
מפעל שיקום לאומי ללא תקדים
|
|
|
|
|
|
| חברה אשר נמצאת על-פי התהום של מערכת ערכים זקוקה לא רק למסגרות דיסציפלינאריות, היא זקוקה למשרד ממשלתי בסדר גודל של משרדי הביטחון, החינוך והאוצר. שכן הסכנה של התפוררות פנימית גדולה לאין ערוך מאשר הסכנה שנשקפת לנו מבחוץ | |
|
|
|
האקדמיה עוסקת, בין היתר, בתחום ההתנהגות, ופרופסור ישעיהו תדמור, שאותו הזכרתי מעלה, עסק בין השאר בתחום הזה. אבל זאת אפילו לא טיפה בים. גם אילו הייתי גדול המומחים בתחומי, חברה, כלכלה, אתיקה, וכיוצא באלה תחומים שנוגעים לחיי היומיום של האזרח, ספק רב אילו יכולתי בהקלדת מילים להמליץ על מרשם לחולי הכרוני החברתי הזה. חברה אשר נמצאת על-פי התהום של מערכת ערכים זקוקה לא רק למסגרות דיסציפלינאריות, היא זקוקה למשרד ממשלתי בסדר גודל של משרדי הביטחון, החינוך והאוצר. שכן הסכנה של התפוררות פנימית גדולה לאין ערוך מאשר הסכנה שנשקפת לנו מבחוץ.
מדובר ב"מפעל לאומי" גדול לאין ערוך מאשר המתקת מי הים, שימוש באנרגיה חלופית, קו רכבת לאילת, תעלת הימים או הפריצה לחלל החיצון. מפעל לשיקום דמותו של עם בחלל האדיר למטה, כאן אצלנו, בחור השחור שלתוכו אנו צוללים. הפעם לא רק בקרב קבוצות מגדריות. הוא קיים אצל כולנו. הפכנו אטומים לערכים שמבדילים בין אדם לפרא. כשם שיש פיקוד העורף בתחום הביטחוני, חייבת להיות מערכת עורפית חזקה אשר תחזק את התודעה של אזרחות טובה במדינה מתוקנת.
במקביל ליוזמה ממשלתית קיים הכרח שמקרב הציבור יקומו גופים, עמותות ותנועות למען הגברת התודעה האנושית. זה חייב להיות חלק בלתי נפרד מכל מסגרת ציבורית וקדמית שבה מוקנית הכשרה מקצועית. רופא יכול להיות רופא טוב אבל אם הוא לא בן אדם, הוא לא יכול להיות רופא משפחה. אולי מנתח. אבל גם מנתח צריך לדבר עם החולה או המשפחה. הציבור חייב להפעיל לחץ על הממשלה שתשקיע משאבים גדולים בתחום הזה אשר מקרין על הכל, החל בהתנהגות בבית וברחוב, וכלה בהתנהגות פוליטית.
ג'ון דיואי, אחד הפילוסופים, הפסיכולוגים והמחנכים הגדולים במאות ה-19 וה-20 ומי שנחשב כחלוץ החינוך הפרוגרסיבי ואיש האסכולה הפרגמאטית בפילוסופיה, ראה את החשיבות בכך שהחינוך לא יהיה רק הוראה של עובדות יבשות, אלא שהידע שהתלמידים רוכשים יהיה משולב בחייהם האזרחיים. כדוגמה הוא ערך עם התלמידים תרגילים תוך כדי הכנת ארוחת בוקר.
וזה מה שאמר דיואי בין השאר: "חינוך שאינו מבוצע דרך צינורות החיים, שכדאי לחיותם למען עצמם, יישאר תמיד תחליף של המציאות הממשית ויהיה נוטה תמיד להתפוררות ולקיפאון". אנו נוכל להגיע לכך אך ורק בתנאי אחד: שניפטר מן הגיבנת של הכיבוש, נשתמש בשער ההזדמנויות שנפתח לרווחה באזור שלנו, בפתיחה שאין לה תקדים, נעשה שלום עם השכנים, נצמצם את תקציב הביטחון משמעותית והכספים יופנו להבראת העם. אם נרצה, אין זו אגדה.
|
|
תפוס כינוי יחודי
תרבות הביטחון של היישוב מבוססת מיליציה 
