הון, שלטון ודני נווה

שנים רבות היה דני נווה בצמתים פוליטיים, שהחליטו החלטות גורליות לגבי עתיד חייו של כל אזרח במדינה. הוא היה מזכיר ממשלה ושר בכיר בממשלות ישראל. מוסכם על כל בר דעת, שאדם השותף להחלטות גורליות של מדינה, נדרשות ממנו מחויבויות מוסריות ערכיות.

היום אני שואל את עצמי אילו מערכות של מחויבויות מוסריות ערכיות הנחו את מי שהיה שר בממשלות ישראל. בימים אלו קיבל על עצמו השר לשעבר תפקיד ניהולי בכיר בחברת ביטוח, שהיא חלק מאימפריה פיננסית, שערכה תספורת באחוזים גבוהים לחובותיה הכספיים לציבור.

אותה צמרת פיננסית עושה תגלחת עד גבול הקרחת לחובותיה לציבור, אבל דני נווה זוכה מבעל אותה אימפריה, מר נוחי דנקנר, לשכר חודשי של 110,000 שקל צמוד למדד, בונוס שנתי בגבול של 1,700,000 שקל וחבילת אופציות "פעוטה" בסך 2,280,000 שקל ועוד דמי פרישה "צנועים" שגם מתקרבים למיליון שקלים.

אני מקווה, שיש לשר לשעבר ניסיון מוכח לקבלת תפקיד כה אחראי. אבל אם דני נווה לא חש את צחנת-הקשר של הון-שלטון, שריפד את הסכם השכר הזה, אז אני עושה את זה בשבילו.

אני משוכנע, שדני נווה אינו חש מצוקה מצחנת הקשר של הון-שלטון, אך אני מבקש לומר לכתובתה של אטימות הלב המרפדת את מה שמייצג דני נווה, כי עוברת בי חלחלה, שלהחלטות גורליות של מדינת ישראל היה שותף אדם בשם דני נווה.