"נשים בציון עינו" [איכה ה']. המפרשים מקשים: איך עלה בידי הצוררים להחריב את בית המקדש ולפרוע ברעות בישראל בצורה הקשה והמרה אשר עשו, הרי כל מהלך החורבן היה דבר לא שכלי, עם ישראל היה עם חזק עם צבא חזק, עם עשיר מאוד, מתורבת מאוד. פתאום, בימים בודדים, הכל קורס, הכל נחרב, לא נשאר מאומה ובנייה של אלפי שנים נחרבת בהינף יד. איך קורה כדבר התמוה הזה?
חורבן צריך לבוא בהדרגה. קריסה איטית, אך לא קריסה פתאומית, שלא נשאר בה מהאומה הגדולה ביותר והעם חזק ביותר מאומה. אלא מפרשים חז"ל ואומרים - ישנם שני כוחות של הסיטרא אחרא: האחת שמה מחלת ואחת שמה לילית. ולמחלת יש תע"ח (478) חיילות כמניין מחלת וכן ללילית יש ת"פ (480) חיילות כמניין שמה והן ממלאות את חלל העולם, ותמיד על-ידי מצוות ומעשים טובים של הצדיקים והחסידים מרפים את כוחן ומחלישים אותן.
ועוד, הכוחות של שני הכוחות האלו שונים לחלוטין. מחלת כוחה בשירה, זימרה, הוללות, מחולות, צחוק וקלות ראש. לילית כוחה בעצבות, בצער, בייאוש, בחוסר מעש. ותמיד שני הכוחות האלה במלחמה מתמדת, שמחה בעבירות ובהוללות, או ייאוש מהחיים, ייאוש מכל מעשה טוב. והכוח שהעולם שורד בו הוא הליכה בין העצבות לשמחה, בין שני הכוחות הרעים האלה, שממלאים את חלל העולם.
והנה בשעת החורבן, דבר שלא אירע מעולם, שני הכוחות האלו התחברו ונהיו אחד. החיבור הזה הביא את העוצמה והכוח המר והקשה שאף דבר לא עמד כנגדם וכך בא חורבן הבית בצורה לא אנושית, לא מובנת ולא מקובלת. ולכן הקריסה והנפילה היו קריסה ונפילה לא שכליות, לא מובנות ולא בדרך הטבע.
כשם שאדם נוהג, נוהג העולם כלפיו
והנה בימים אלו, ימים של התבוננות על העבר וקבלה לעתיד, צריכים להתבונן איך קרה כדבר הזה, ששני הכוחות הללו התחברו לאחד? איך מונעים ונמנעים מחיבור זה של כוחות הרוע האלה שוב יחד? אלא אפשר לבאר ולומר: "ה' צילך על יד ימינך". העולם מתנהג עם האדם כמו צל, כשם שהאדם נוהג, כך העולם נוהג עמו. "ונתתי לך רחמים וריחמתיך", כאשר האדם מרחם, רחמים באים גם עליו. בדרך שאדם נוהג ועושה, כך העולם מתנהג כלפיו.
והנה בדור החורבן היה דבר קשה ביותר - אנשים היה בתוכם שני הכוחות האלה יחד, לילית ומחלת, מצד אחד ייאוש ועצבות מכוח לילית, ומצד שני שמחה והוללות מכוח מחלת, והערבוב הזה והברית שנכרתה בנפש אותו הדור, בנפש האנשים, של שלום בין מחלת ולילית, והמרחק אצל האנשים ממחלת ולילית היה כחוט השערה, גרמו שכך גם ינהגו באותו הדור מחלת ולילית, ומזה צמח ונבנה החורבן הגדול של חורבן בית המקדש.
והנה המלחמה בדור הזה היא לעמול ולעבוד ולשמור ולהיזהר מהמחלת של הסיטרא אחרא ומהלילית של הסיטרא אחרא. וייזהר האדם לא להיות פוסח על שני הסעיפים בשמחת הרע ובעצבות הרע. ונשתדל לתקן עולם במלכות שד-י. נעלה ונתעלה ונזכה לבניין אריאל במהרה בימינו.
רק, לכאורה, לפי שעה
