חרם אינו מעודד שלום

אין להקל ראש בהחלטת האיחוד האירופי לאסור שיתוף פעולה עם "גורמים שנמצאים בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים". אבל לא צריך להתרגש יתר על המידה. מדוע קפץ עלינו רוגזה של ההחלטה דווקא אמש, בתשעה באב; הרי היא ניתנה עוד בסוף יוני. ושמא זאת הדרך שבה עיתון הארץ מציין את יום החורבן המדיני שלנו?

אכן, יש עניין מובהק לחובבי הנסיגות בקרבנו להרעיש בהחלטה הזאת את השיח הציבורי ולקוות שבכך יפחידו את קובעי המדיניות לבצע מהלכים מסוכנים. ברמה הכלכלית, אירופה אינה סגורה לגמרי. הארץ לא הזכיר שגם רמת הגולן נמצאת ב"חבילת" החרם. אגב, ההחלטה מבדילה בין הסקטור הפרטי (שאינו מוחרם) לסקטור הממלכתי (המוחרם). האינטרסים הכלכליים חזקים מכל החלטה. נוכל להסתדר כפי שעשינו עד כה.

חשיבות ההחלטה היא ברמה ההצהרתית. השמאל האירופי והישראלי יבקשו להשתמש בה כמכשיר פוליטי לכפות את פתרונות הטירוף העכשוויים שלהם. בזה אין חדש. כתמיד, הכדור במגרש שלנו. זה מבחנה של הממשלה הלאומית. על-פי רוב, המובילים את ההחלטות נגדנו הם פקידים בדרג בינוני ומטה. ההחלטות ניתנות לשינוי ישירוֹת מול ראשי המדינות, בנחישות. לצביעות האירופית יש גם רכיב פרגמטי. אם העולם יבין שזה מה שישראל רוצה, בסופו של מאבק הוא יקבל זאת. משום כך אסור להתקפל ובטח שלא להקפיא בנייה או לאסור כניסת יהודים להר הבית בט' באב. טובי המשפטנים בארץ ובעולם קבעו שישראל אינה במעמד "בלתי חוקי" ביו"ש ובמזרח ירושלים. "על-פי המשפט הבינלאומי, עומדת לישראלים זכות שבדין להתיישב בכל יו"ש, ולכל הפחות בשטחים הנתונים לשליטת ישראל מכוח הסכמים עם הרשות הפלשתינית, ועל כן הקמת היישובים בפני עצמה אינה לוקה באי חוקיות". ועוד: "מנקודת המבט של המשפט הבינלאומי, אין דיני 'הכיבוש' חלים בנסיבות ההיסטוריות והמשפטיות המיוחדות של הנוכחות הישראלית ביו"ש במשך עשרות שנים" (דוח אדמונד לוי).

אין תאריך מתאים מזה שבו פורסמה אצלנו החלטת האיחוד. החורבן המדיני בט' באב הוא קו השבר של יחסינו עם אומות העולם. אשור, בבל ורומא - כל אחת בתורה - פלשו הנה ומנעו מאיתנו ריבונות על ארצנו. עכשיו אירופה מתאמצת להפריע לעם היהודי לשוב הביתה. הביתה - בראש ובראשונה זה לירושלים, ליהודה ולשומרון. פה היינו לעם, פה הקמנו ממלכה ופיתחנו מוסר, משפט וסדרי שלטון ומכאן הבאנו לעולם את בשורת ספר הספרים.

ההיסטוריה מלמדת שכאשר עמי אירופה התרצו לקבלנו לתוכם, תרמנו למדע, למשפט, לסדרי השלטון ולעולם הרוח. התודה שקיבלנו על תרומתנו רשומה בדם. אבותינו הכניסו לזיכרון ט' באב גם את גירוש ספרד. במאה ה-20 גורשנו סופית מאירופה. מיליונים מבני עמנו הושמדו בעזרתם האדיבה של עמי אירופה. היהודים עזבו והמוסלמים הגיעו. אירופה אינה מסוגלת להתמודד עם הכיבוש המוסלמי הזוחל ביבשת. "אירופה נעלמת", אמר לי לפני שנתיים וחצי המזרחן הדגול ברנרד לואיס, "אירופה מפסיקה להתקיים באופן משמעותי ולמלא תפקיד, בגלל ההגירה והדמוגרפיה". האירוניה האכזרית היא שהתפקיד המשמעותי של האיחוד האירופי הוא להרדים את המערב מפני הסכנה המאיימת על עתידו. לא במקרה פורסם אמש בפעם המי-יודע-כמה שאין באיחוד האירופי רוב להכנסת חיזבאללה לרשימת ארגוני הטרור.

הלאומיות הערבית, שהקולוניאליזם האירופי כפה על השבטים והעדות במזרח התיכון, מתפרקת לעינינו, והאזור חוזר למצבו הקמאי הטבעי. אבל לאירופה דחוף למשכן את עתידנו לטובת אינטרסים קצרי טווח. כך עשתה לצ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה; כך עשתה בריטניה כשסגרה את שערי הארץ בפני המוני היהודים שביקשו מקלט במולדתם, בשל חישובי עלות ותועלת מול העולם הערבי.

לא "ישראל בורחת מבשורה"; אירופה היא שבורחת מבשורת שיבת ציון בעידודם של חלקים בתוכנו. הניסיון האירופי לכפות עלינו "פתרון" דומה לניסיונות לכפות "שלום עכשיו" על האזור. הדבר לא מעודד שלום אלא מקרב את המלחמה הבאה.