לא תאמינו, אבל כשהסכמי אוסלו יצאו לדרך, לא דיברו על מדינה פלשתינית.
יצחק רבין שלל אותה עד יום הירצחו. כשהקומוניסט, ח"כ מאיר וילנר, דיבר מעל הדוכן על "שתי מדינות", ח"כים רבים יצאו מהמליאה במחאה. רבים ראו בו בוגד.
משווקי ההסכם הדגישו את שבועת המנהיגים לירושלים השלמה, ועל המוקש הכי נפיץ - זכות השיבה - פשוט דילגו. כשפלשתיני דיבר על חלוקת ירושלים, הוא נהדף בקשיחות (יוסי ביילין ל
אחמד טיבי: "ירושלים היא קו אדום. אם בגלל הדרישה שלכם לחלוקתה לא יהיה הסכם, אז שלא יהיה הסכם"!). ואם היה מנהיג שהזכיר את זכות השיבה, בישראל הסבירו שזה "לצורכי פנים".
בפברואר 2002 פרסם ה"ניו-יורק טיימס" מאמר שכתב הראיס עצמו ובו התייחס לזכות השיבה. תחת הכותרת "חזון השלום הפלשתיני" כתב ערפאת: "ישראל צריכה להיות מציאותית ולהבין שלא ייתכן פתרון לסכסוך אם יתעלמו מזכויותיהם של אזרחים חפים מפשע אלה. בבעיית הפליטים - אם תישאר ללא פתרון - טמון הפוטנציאל של ערעור כל הסכם שלום שיושג" (הארץ, 4.2.02).
במבט לאחור ניתן לגלות ש"תורת השלבים" עובדת. מנהיגי ישראל התקלפו, התקפלו והפרו את כל הנדרים, ומה ששווק לבוחר כ"קווים אדומים", התברר כקווים ורודים וניידים. כשהפלשתינים מדברים עם ישראלים, תמיד הם רוצים עוד. ישראל רוצה רק דבר אחד: תחושת ביטחון שבסיום הסכסוך לא ירביצו לנו. בתמורה, סוכני הרפיון הצליחו (תודעתית) לכווץ את ישראל עד למה שאבא אבן כינה "גבולות אושוויץ".
ערפאת כנוכל
כדרכם של נוכלים, הוא ידע לדבר במתק שפתיים. מדי פעם נהג לארח בלשכתו כמה שמאלנים שפנטזו על התפלשות בעפר רגליו. מנהיגי ה"אספסוף" היו חסרי-אונים מול ההתלהבות של אלה שהאמינו לו. לא חשוב מה קרה כאן -
שמעון פרס הדף מלעיזים בצווחות אימה ("אני לא מוותר על אוסלו". "אני גאה באוסלו").
כל זה, למרות המידע על "ערפאת השקרן" שזרם מכל הכיוונים. השקרים, כמו הפיגועים, כמו שחרור הטרוריסטים בשיטת הדלת המסתובבת, כמו-כן/לא ביטול האמנה, עשו רושם פושר על שמעון פרס ומשווקי אוסלו. ערפאת ידע עם מי יש לו עסק. לקח להם יותר מדי זמן לקלוט שהוא עובד עליהם. הלכתי לארכיון.
לפניכם חמישה סרטונים:
בסרטון הראשון כרמי גילון מספר שערפאת שיקר לו ולרבין.
בסרטון השני השר (בממשלת רבין) יעקב צור מודה: ערפאת הונה אותנו.
בסרטון השלישי ערפאת במתק שפתיים מבקש: למען עתיד הילדים. בסוף הראיון אחמד טיבי אמר לו: שיחקת אותה. זה מה שהאהבלים רוצים לשמוע.
בסרטון הרביעי ערפאת שובר את שיאי השקר: שיחקתי עם הבת הקטנה שלי, ולא ידעתי שזאת בתי.
בסרטון החמישי חיברתי שני קטעים - בקטע הראשון ערפאת מגלה כמה היה קשה לו לשכנע לבטל את האמנה... חודש אחרי - קדאפי "מלשין": ערפאת אמר לי שהוא לא ביטל את האמנה - ולעולם הוא אומר דברים אחרים...
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
