הפעילות עד כה ברקע יש להזכיר שבין נציגים מישראל לבין נציגים פלשתינים היו כל מיני וסוגי מפגשים, תוכניות וועדות, בהם רשמיים ובהם סמויים בהם ישירים ובהם עקיפים אשר נמשכים למעלה מעשרים שנה. להלן רשימה חלקית שלהם: ועידת מדריד, אוסלו, וואי, מזכר שארם, קמפ דיויד, מפת הדרכים, היוזמה הסעודית, יוזמת הליגה הערבית, תוכנית ההינתקות, ועידת אנאפוליס, עצרות האו"ם, נציגים אירופיים, ד"ר רייס, מיטשל, ועוד ועוד. סוף הסכסוך או סוף התביעות או שלום לא יצא מזה. גם לא מזרח תיכון חדש. מזכיר המדינה האמריקני
ג'ון קרי בעת חיה זו מנסה במאמצים רבים לייצר הסכם נוסף חדש. הכישלון לכך ברור וצפוי.
ראוי להזכיר שבכול זאת במהלך השנים שני הסכמים בהקשר הזה קיבלו את אישור הכנסת: הראשון הוא הסכם השלום עם מצרים. שם מדובר על הקמת אוטונומיה פלשתינית (לא מדינה) באזורי יהודה והשומרון ועזה. אישור הכנסת השני הוא
הסכם אוסלו, שהביא בצער רב למעלה מאלף ארבע מאות קורבנות טרור ישראלים. בהסכם אוסלו מוסכם ומבוצע די-פאקטו שהשומרון ויהודה מחולקים לאזורי A, B, ואזור C. אזוריA ואזור B על-פי המוסכם נמצאים בשליטה פלשתינית מלאה. זה כאמור מתבצע. מדוע?
באזור A ובאזור B מתנהלת לה כבר אוטונומיה מרוכזים בהם 97% מהאוכלוסיה הערבית הפלשתינית. שם יש להם פרלמנט שנבחר דמוקרטית (לחמאס יש רוב). יש להם שם "נשיא" אבו מאזן, שנבחר בבחירות דמוקרטיות בפיקוח בינלאומי (בראשות הנשיא קרטר) ושהקדנציה שלו מזמן פגה. יש להם משטרה מקומית חמושה ברובים. יש להם כפרים וערים פלשתיניות בהם ראשי הערים הם פלשתינים ומועצות העיריות שכולם נבחרו בבחירות דמוקרטיות. כולם כאמור פלשתינים. באזור A ובאזור B יש להם מערכות בריאות וכשאלו לא עומדות בדרישות, הן נעזרת באלו הישראליות. יש להם שם מערכת חינוך עצמאית, מגנון, גן ועד אוניברסיטאות. הגננות, המורים, המפקחים והמרצים הם כולם פלשתינים. הם בלעדית קובעים את תוכן מערכת החינוך. במצאי של מערכת חינוך הזו נמצא שהיא גם מחנכת את ילדיה ל"שהיד-יות", ושהיהודים הם "קופים ממוצא החזירים", שהיהודים אינם עם, ושכול שטח מדינת ישראל בגבולות 67, מערד, באר שבע, אשדוד תל אביב חיפה הגליל וכו' הן אדמות "גנובות", "שדודות". המפות הגאוגרפיות המוצגות בבתי הספר שלהם לא כוללות ואינן מציינות את מדינת ישראל. "נאדה". כך באזור A ובאזור B מתנהלת לה "די פאקטו" אוטונומיה פלשתינית סטייל לפי בחירתם.
שורש הכישלון בשליחות ג'ון קרי מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, מתנהל סביב התיאוריה "שיש רק פתרון אחד והוא מדינה פלשתינית בגבולות 67 עם תיקוני גבול קלים 2-5% הכוללים חילופי שטחים". כביכול "מטווה קלינטון". סביר להניח שההתנהלות הזו היא שגיאה. שכן, הגישה הזו לא הפנימה ששורש הבעיה בין ישראל והפלשתינים איננה למעשה טריטוריה (הלוואי), לא גבולות שביתת הנשק של 1948 (קרי 67), וגם לא חילופי קרקעות לפי מפתח של אחוזים (וזה סיפור אחר בפני עצמו). הבעיה המרכזית היא היכן, באיזו מדינה אחת, או באיזו מדינות, לגרסת הפלשתינים, הם דורשים לממש את האינספירציות (מימוש הזהות הלאומי, הכוונות, התקוות, השאיפות) הלאומיות שלהם?
מימוש האינספירציות הלאומיות הפלשתיניות ג'ון קרי, מזכיר המדינה, למעשה מתעלם מהעובדה שהפלשתינים מתכוונים לממש את האינספירציות הלאומיות שלהם לא רק ב"מדינת פלשתין" כשזו תוקם, אם תוקם, בחבלי יהודה ושומרון. "מדינת פלשתין" מהווה רק את החלק הראשון מתוך ארבעה, מתוכנית המימוש הפלשתיני של האינספירציות הלאומיות. החלק השני הוא רצועת עזה, הנמצאת כבר בגבולות 67. אלא שהחמאס, השולט שם, מצהיר וגם מחנך לסילוק "הציונים" מכול (דגש על מכול) ארץ ישראל שזהו מימוש החלק השלישי. "בינתיים" כדי להגשים זאת, החמאס שולח טילים ורקטות לעבר אוכלוסיה אזרחית, (פשע מלחמה) כדי להרוג אזרחים בתוך מדינת ישראל.
גם על-פי הצהרותיהם בפומבי, וגם על-פי מערכת החינוך שלהם, הפלשתינים ומנהיגיהם מתכוונים למימוש האינספירציות הלאומיות שלהם גם בתוך מדינת ישראל וזאת אחרי "החזרה לתוך לגבולות 67..." או אחרי הקמת "מדינת פלשתין", או אחרי מימוש "הסכם ז'נבה", או אחרי "מימוש ההצעה של הליגה הערבית". מטרתה חיסול המדינה היהודית.
ועוד ראוי להוסיף בהדגשה גם את החלק הרביעי בתוכנית הפלשתינים למימוש האינספירציות הלאומיות שלהם. 65% מהאוכלוסיה בירדן היא פלשתינית ויש להם ייצוג בפרלמנט. ואגב אורחא, יאויר, שג'ון קרי והשמאל מתעלמים מהעובדה כי ירדן דהיום "די-פאקטו" היא מדינה דו-לאומית. ואם יש לפלשתינים ייצוג וחלק בשלטון שם, הרי שיש להם אינספירציות לאומיות שמתממשות כבר עכשיו גם בתוך ירדן.
עוד סיבות לכישלון קרי ראוי להבחין בעובדה שכל מנהיג פלשתיני או מתראיין פלשתיני בתקשורת או בכנס בישראל, אומר שהוא בעד "פתרון של שתי מדינות על בסיס גבולות 67". הוא לעולם לא יוסיף את חצי המשפט הנוסף "... לשני העמים". וזאת בראות עיניו מסיבה פשוטה: מבחינתו אין שני עמים יש עם אחד, פלשתיני, ואין עם יהודי. יש דת יהודית ולא יותר. מבחינתו, יש ערבי מוסלמי, יש ערבי נוצרי, ויש ערבי יהודי (הכוונה שלו ליהודים יוצאי מדינות האסלם). היות שאין עם יהודי לכן אין לו אינספירציות לאומיות ובטח לא בארץ ישראל. מאידך, היות שלדעתו יש עם פלשתיני, האינספירציות (זהות, שאיפות, מאוויים, תקוות, מטרות) הלאומיות של הפלשתינים הם גם בתוך מדינת ישראל, ורק הן לגיטימיות.
מיותר לציין שלכול הידוע יש עם יהודי ויש לו זכויות מקדמת דנן על ארץ ישראל. הפלשתינים, בניגוד לחוק הבינלאומי, לא מכירים בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. ועל-פי החוק, הרי זה דבר והיפוכו. לכן, עניין גבולות 67 (ללא ציון לשני העמים) הוא רק התירוץ, המסווה, כ"פתרון" לשתי מדינות שאיננו לשני עמים. לכן אין כאן שאלה האם יש פרטנר אם לאו, אלא השאלה המרכזית היא האם יש על מה לדבר? אבו מאזן, מבחינתו, להגשמת האינספירציות הלאומיות שלו, מביא את תנאיו המוקדמים למו"מ, החוזרים והנישנים, בהם הוא רוצה, דורש, עוד ועוד ויתורים מצד ישראל. את המשוכה הזו ג'ון קרי לא מצליח לעבור.
המזכיר ג'ון קרי, בכוונותיו הטובות, מתנהל כאילו הוא מתעלם מהבעיה הבסיסית הזו ולכן לשליחותו לא צפויות תוצאות "מרשימות", בלשון המעטה. הפלשתינים, אינם מעוניינים ואינם רוצים להגיע לחתימת הסכם קבע שיכלול נוסח משפטי האומר משהו כמו "זהו סוף הסכסוך, ואין יותר תביעות". עמדה זו נובעת מהעובדה שהפלשתינים לא מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים, אלא כעוד מדינה "די-פאקטו" שגם בתוכי תוכה אפשר לממש את האינספירציות הלאומיות שלהם. כלומר, חיסול המדינה היהודית. היות שזה "כרגע" איננו בר-השגה מבחינתם, אז "בינתיים" הם מצפים לוויתורים, ג'סטות מטעם מדינת ישראל או מילוי תנאים מקדימים טרם קיום שיחות. והתוצאה אין שיחות.
לקסיקון דיפלומטי להעדר פתרון אפשר להסיק שמזכיר המדינה, ג'ון קרי, לכול היותר ישיג הסכם ביניים כל שהוא שלמעשה יהיה זה הסכם בעל משמעות ותרומה מועטה לפתרון הקבע. משמעותו, כישלון באשמת הפלשתינים. כדי לזהות הסכם עם משמעות מועטה, ישנו לקסיקון דיפלומטי ידוע שחוק וצפוי הצמוד לו. היו מוכנים לדוגמאות ממנו: רעיון חדש, תוכנית חדשה, צעדים בוני אמון, היו שיחות קונסטרוקטיביות, חלון הזדמנויות שזמנו עומד לפוג בקרוב, ויתורים כואבים, אופק מדיני חדש, שיחות עקיפות, יגיע מתווך נוסף, צריכים לעשות ג'סטה לשלום, אם תסכימו תדעו שיש לכם חבר. ואם חס וחלילה יתפתחו מעשי טרור אז ייאמר "תוותרו ותנו צ'אנס לסיום הטרור".
