לא חבר'ה, אל תסמכו עליהם, הם הוליכו אתכם שולל: הכול היה אחרת, לא כמו שכתוב במקורות.
סדום העתיקה הייתה עיר-מדינה, בה שלטה ביד רמה מועצת החכמים. העיר שגשגה, חיו בה אנשים חרוצים, שהתפרנסו ממלאכת ידם, הבטלנות הייתה מנהג מגונה. תושביה עסקו בסחר ובנייה, גידלו חיטה וגפנים. בחורף יצאו לצייד, בקיץ ערכו מרוצי סוסים וחגגו חתונות מפוארות. לכל משפחה היה בית רב קומות מוקף בפרדס. מזווים היו מלאים במזון ובקדים של יין משובח מכרמים שלהם.
קבוצה מצומצמת של אנשי סדום לא הייתה מסוגלת להתפרנס: נכים, קשישים, יתומים ואלמנות. לכן פרנסי העיר הטילו מס לא כבד על עובדים כדי לדאוג לרווחתה של האוכלוסיה החלשה. וכתוצאה מכך לא היו בסדום מבקשי נדבות: כל אלה שהגורל התאכזר אליהם החזיקו בתעודות עניות, הם היו באים למקדש ומקבלים את מה שעונה לצרכים הבסיסיים שלהם.
העיר שגשגה מאות שנים אך בשלב מסוים תושביה שמו לב כי המס המיועד לנזקקים הולך ועולה וכבר הגיע למימדים עצומים. הבדיקה גילתה כי המגזר החלש מתנפח בקצב מהר יותר מכלל האוכלוסיה. ועדת החקירה הגיעה למסקנה, כי זה קורה בגלל הזרים ששואפים להגיע לסדום מערים שכנות הפחות מוצלחות מבחינה כלכלית. ואז באספה הכללית הוחלט כי מעתה יכנסו לעיר רק אלה שמסוגלים לפרנס את עצמם. וכל מבקשי מקלט היו נחקרים ביסודיות בשערי העיר ובמידה ולא ענו לקריטריונים - היו חוזרים על עקבותיהם כלעומת שבאו. והעיר שוב המשיכה בחיי אושר ועושר שלה.
יום בהיר אחד על שערי העיר התדפקו שני המלאכים אשר תחביבם היה לטייל בעולם ולפרסם את התרשמותם בעיתון "חדשות מלמטה" שיצא לאור ברקיע השביעי. פקיד המכס התחיל כרגיל למלא שאלון.
- סומכים על טוב ליבם של תושבי העיר.
- מקווים ליהנות מאותו טוב הלב...
בקיצור השומרים טרקו דלתות על אפם של האורחים. מיותר לציין שקבלת הפנים הצוננת הזאת גרמה לעוגמת הנפש עמוקה למלאכים. הם ערכו בירורים וגילו דברים נוראים. התברר להם כי העיר סדום היא נטולת עניים ואומללים ואין בה חסרי בית ומקבצי נדבות שמפגינים בגאווה לעיני כל את הפצעים המוגלים שלהם.
המלאכים מייד הבינו שאם התופעה תתרחב הם יהפכו למיותרים, העולם לא יזדקק בהם, בטיפול, בליטוף שלהם. תוך דאגה עמוקה לגורלם הם פרסומו בעיתונם כתבת ביקורת קטלנית, בה ציירו את תושבי סדום כאנשים רעים, חסרי מצפון, שאין בליבם חמלה לחלשים ולמסכנים. "סדומיים לא חושבים על נשמה, הם לא מכירים בערך של הכנסת אורחים, סוגדים רק לעבודה ופרנסה גרידא".
כחסידי הגישה לפיה למאן המטרה המקודשת ניתן לשקר טיפה, הכותבים הוסיפו דברים משלהם: טענו כי בזמנם הפנוי הסדומיים נואפים, ומקורו של העושר המפורסם שלהם - בשוד הזרים. אפילו רמזו כי בגלל יופיים הם בעצמם כמעט ונאנסו ע"י תושבי סדום המטונפת.
הכתבה, אותה העתיקו כלי תקשורת אחרים, עוררה הדים רבים, גרמה לתסיסה בקרב שוכני הרקיע שדרשו מהמקור-כל-חי לפעול ומייד. המקור זימן אליו את המלאך גבריאל אשר היה ממונה על חוק וסדר והורה לו לנקוט צעדים נדרשים.
גבריאל היה רגיל למשימות מסוג זה והתחיל לחשוב באיזה מכה לבחור - דֶבֶר קל או בצורת בת שנתיים-שלוש. אך המלאכים לא היו מרוצים מגררת הרגליים של זרוע החוק, במאמר נוסף הם טענו כי המינוי של גבריאל למשרה המעלה הזאת היה טעות ויש עדויות לכך שהמלאך במקום להקדיש את מאמציו למלחמה ברעים מעדיף לבלות בחברתם של יצאניות...
גבריאל נכנס לפאניקה; הוא הבין שמשרתו הסכנה וכבר בלילה הפעיל את הנשק להשמדה המונית החדש שרק לאחרונה פותח ועוד לא נוסה במקומות אחרים - והפציץ את סדום באש וגופרית. בבוקר צמד המלאכים הביט מהשמיים על חורבות סדום וחיכך את ידיו...
מה שנוגע לעמורה - עיר השכנה כלל לא הייתה קשורה לפרשה, היא נהרסה מרעידת האדמה אשר התרחשה בעקבות הפעלת אותו הנשק החדש, שגבריאל לא היה מודע לעוצמתו.
