מי מפחד ממשאל-עם

אין להם לשוחרי הדמוקרטיה מהשמאל, סיוט יותר גדול מאשר ללכת לבוחר. גם אם על-פי כללי המשחק, הבוחר הוא בעל הבית. ההתחמקות בתואנות רהוטות, מסגירה את נקודת המוצא: הבוחר עלול בחפזונו כי רב, ליירט את המזימה. ההינתקות הייתה מזימה שהצליחה, רק בגלל שלא עשו משאל-עם.

ב-77' היה מי שהגה רעיון להעניש את הבוחרים שחוללו את המהפך. "צריך להחליף את העם", אמר האידיאולוג יצחק בן-אהרון. אני לא יודע אם היה ניסיון כזה, אבל אם היה, המציאות הוכיחה שהניסיון כשל. מאז, כל נבחרינו חייבים לזכור שהאזרחים הם הריבון. הפנמת המסר תעזור להם למקם את האגו במקום הנכון.

התנגדות למשאל-עם בנושא קריטי, היא חוצפה אינסופית. הסכם מדיני שמחייב ויתור על שטחים - הוא בלתי הפיך. לתת לנבחרי הציבור להחליט בנושא בלתי הפיך זאת טיפשות היסטורית - במיוחד כשבכל סקרי האמינות, נבחרינו מתקוטטים עם העיתונאים על המקום האחרון. הגיע הזמן שמישהו יסביר לציפי לבני, לשלי יחימוביץ' ולנחמן שי שהם עובדים אצלנו, ולא להפך.

כשאריאל שרון הפיץ שמועה שהוא לא פוסל משאל-עם בנושא ההינתקות, הוא צירף הסבר נכון: יש אזרחים שהם שמאל מדיני, וימין כלכלי, או להפך. אלה לא רוצים התנחלויות, ורוצים כלכלה קפיטליסטית. מה יעשו? למי יצביעו בבחירות? מבחינתם, משאל-עם בנושא הסכם מדיני הוא פתרון נכון.

הצדק, המוסר והדמוקרטיה מחייבים לבקש את רשותם של האזרחים. אם יתברר שהייתה טעות, האזרחים, הם שיידרשו לתקנה. במקרה הנדון - התיקון עלול לגבות מחיר כבד. זה מתחיל ממנוסת מיליונים למקלטים, עד לחיי אדם.

שתי הערות:

(א) אל יובן מדבריי שאני מאמין שבסוף השיחות עם הפלשתינים יושג הסכם!

(ב) תמיכתי במשאל-עם עקרונית, ואין לה שום קשר למי שנמצא בשלטון. הרבה יותר קל לקבל הכרעת רוב במשאל-עם, מאשר הכרעת רוב בכנסת, שמכהנים בה כאלה שאין להם בעיה לבגוד בבוחרים שלהם. מי ששכח - יכול לקבל תזכורת מדממת מעקורי גוש-קטיף וצפון השומרון.

לפניכם שני סרטונים:

בסרטון הראשון - שרון השקרן מפיץ שמועה על הליכה למשאל-עם.

בסרטון השני - תשדיר מבחירות 96' - ראש הממשלה פרס מתחייב למשאל-עם.

שופופו...