מדינה אחת לפוליטיקאים והשנייה לנו

אין שום סיכוי בעולם שאי פעם בטריליון השנים הקרובות נצליח להעיף מעלינו את רוע הגזירה האכזרית שמוצצת את דמנו בדמותם של הפוליטיקאים הישראלים.

הסיכוי שהפוליטיקאים הישראלים יחליפו התוכנה המושחתת המובנית בתוכם לטובת המנדט הרשום על הנייר והמחייב אותם לשרת את בוחריהם נאמנה – אפסי.

משכך, אני שם את שתי ידיי יתרת גופי ונפשי לפתרון הנכון לעם ישראל בארצו - שתי מדינות לשני עמים: מדינה אחת לכל הפוליטיקאים ומקורביהם, והשניה ליתר האוכלוסיה בישראל.

הכל יהיה שונה. גן עדן עלי אדמות. לא ניזקק לפריימריז מושחתים במפלגות, ובטח לא לבחירות מוכתבות מראש ע"י עסקנים.

הביטו היטב לתוך האוכלוסיה המדהימה המרכיבה את המונח הכל כך מופשט "אזרחי מדינת ישראל" – ותיווכחו כמה טוב ניתן ליצור מכח האדם הזה.

העזרה לזולת בעת הצורך ו/או צרה – מהירה, מדהימה, וללא עלות. מצא את ההבדלים אם חו"ח נדרש אתה לבקש זכויותיך מרשויות המדינה.

האזרחים החיים באותה פיסת אדמה קטנה שהביא לנו הרצל בעזרת שליחו דוד בן-גוריון אינם בודקים איש בציציות רעהו כאשר מדובר בחיים ביחד. רק כאשר הפוליטיקאים מכריזים על בחירות – מוציאים את החרבות והרובים מהארונות, ואיש לרעהו זאב. פתאום כולם שונאים את כולם. אפילו בתוך המשפחות נחצות הדעות. אף אחד לא מאמין לאף אחד – וכולם ביחד הולכים לבחור – כל אחד מבחינתו עם"הרע במיעוטו" שלו.

התוצאה בהתאם: מקבלים רע אחד גדול המורכב מהמון "רע במיעוטו" – ועם זה צריכים להתמודד עד ההונאה הבאה שהיא תאריך ההליכה הבאה לקלפי.

לדעתי, ישנו רק פתרון אחד: שתי מדינות לשני עמים. מדינה אחת לעם ישראל שרוצה ומסוגל לחיות ביחד – לבנות ולהיבנות במולדתו הכל כך יקרה לו אחרי שיוט קטסטרופלי בגלויות המדבר העולמי, ומדינה שניה לאוכלוסיה המאוסה המורכבת מפוליטיקאים ומקורביהם.

לא, אין זו ציניות.

אין הדברים אוויליים. זו המסקנה היחידה המתבקשת שאילו ניתנה לאלברט איינשטיין היה פותר אותה בהגיעו לאותה התוצאה. מסקנה עגומה – אך מתבקשת.